יחסי אישות בזמן אבילות
עודכן: 13 בנוב׳ 2023
הגמרא במסכת מועד קטן דף טו ע"ב אומרת:
אָבֵל אסור בתשמיש המטה, דכתיב וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה (שמואל ב יב כד) - מכלל דמעיקרא אסור.
דוד בא על בת שבע לאחר שנפטר בנו הראשון שנולד לו ממנה, רק לאחר שהוא סיים את תקופת האבל עליו בלבד. מכאן לומדת הגמרא שאָבֵל אסור בתשמיש המיטה.
אם כך, בזמן שבעה ימי אבילות, אסור לקיים יחסי אישות, בין שהאבל איש ובין שהאבלה אישה. אבל מה הדין בשאר ענייני קורבה שיש בין איש ואישה, כגון: חיבוק ונישוק, לישון באותה מיטה ושאר ההרחקות הנהוגות בתקופת האיסור?
בשולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שפג סעיף א
אבל אסור בתשמיש המטה, אבל בשאר דבר קורבה מותר, אפילו במזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו, בין באבלות דידיה בין באבלות דידה.
רמ"א:
אבל חיבוק ונישוק יש להחמיר (רבינו ירוחם). ומותרת לאכול עמו בקערה, ומותרת לישן עמו הוא בבגדו והיא בבגדה; ומיהו משום לך לך אמרינן נזירא יש להחמיר שלא ישן (עמה) במטה כלל.
אפריד בין דברי מרן בעל השו"ע לבין דברי הרמ"א. מדברי בעל השו"ע עולה שמותרים הדברים הבאים:
מגע (לכאורה אף של חיבה).
מזיגת הכוס, הצעת המיטה ורחיצת פניו, ידיו ורגליו (שלא כל כך נהוג בימינו).
מעיקר הדין מותרים לישון באותה מיטה כאשר הם לבושים אך ראוי להחמיר לא לישון במיטה אחת כדי שלא להיכשל בקיום יחסים.
הרמ"א מוסיף איסור של חיבוק ונישוק.
רבי עקיבא איגר (שם) מביא בשם הגר"א מקור לאיסור של חיבוק ונישוק בזמן אבילות:
ראיתי נדפס בשם הגאון מוה' זלמן ווילנא זצ"ל שכן מפורש בתרגום קהלת עת לחבוק ועת לרחוק מחבק עידן בחיר לגפפא איתתא ועידן בחיר לרחקא מגפפא בשבעת ימי אבלא עכ"ל:
המקור הוא התרגום על קהלת על הפסוק: על לחבוק ועת לרחוק מחבק (קהלת ג' ה). המתרגם אומר שהזמן שמתרחקים מחיבוק זה תקופת האבילות. אמנם, אין הכוונה שזה איסור מפורש אבל רמז בדברים יש.
אם כן, מצאנו הבדלי גישות בעניין זה בין השולחן הערוך שמתיר מגע רגיל ואף מגע קצת אינטימי (הרחצת פניו) וגם לא אסר חיבוק ונישוק, לבין הרמ"א שאסר.
בספרי האחרונים, יש הבדלי ניסוחים בין הכותבים השונים. הפני ברוך (עמ' קעג) כתב: אבל בתוך שבעה אסור בתשמיש המיטה ויש להחמיר גם בחבוק ונישוק ושלא ישן עמה במיטה כלל. בספר "מעולם ועד עולם" כתב (עמ' 159): "אבלים בתוך שבעה אסורים ביחסי אישות, אבל מותרים בשאר קריבות. וראוי להחמיר בחיבוק ונישוק ושלא לישון באותה מיטה. אך אין להחמיר בדיני הרחקות. הרב אלישיב קנוהל ב"עת דודים" (עמ' 14) כתב: שבעת ימי האבילות, אין נוהגים איסורי קירבה, חוץ מאיסור שינה במיטה אחת. לדעת הרמ"א, אסורים גם בחיבוק ונישוק.
רואים שרובם ככולם החמירו בחיבוק ונישוק ושינה במיטה אחת. אך התירו את שאר ההרחקות שבין איש ואישה בזמן נדתה כגון: אכילה בקערה אחת, הרחצת פנים וידיים וכד'. יש שהיקשו שהרחצת פנים וידיים זה כמו מגע של חיבה (עיינו בב"ח ובמהרש"ל) ואכמ"ל.
מילים אחדות על הרעיון מאחורי ההלכה:
במקורות שונים יחסי אישות נקראים שמחה של מצווה (עיינו בבא בתרא י' ע"ב). בזמן אבלו של אדם, לא עוסקים בדברים של שמחה כגון: סעודת מרעיות, שמיעת מוסיקה וכד'. בזמן הגמרא, בן הזוג של האָבֵל היה מתנהג בכל דיני האבלות כמו האָבֵל עצמו. אמנם היום אנו לא נוהגים מנהג זה, אבל יש בזה רעיון יפה מאד. אם אנחנו בני ברית בחיים ובשמחות, אז אנו גם אבלים ביחד, אפילו שהנפטר בעצם שייך רק לבן או בת הזוג. כך, בזמן אבלות, אין ראוי לשני בני הזוג לעסוק ביחסי אישות שמטרתם להביא לשמחה ולעונג. אמנם לגבי מגע של חיבה ושאר ביטויים של קירבה, ראו בסיכום.
סיכום:
לאָבֵל אסור לקיים יחסי אישות, גם לא בשבת של האבילות.
רוב הפוסקים מחמירים שלא להגיע לידי חיבוק ונישוק כלל ולא לישון במיטה אחת.
כמה צריך להחמיר ולא לגעת מגע של חיבה כלל, כדין שכתב הרמ"א? מעיקר הדין חיבוק ונישוק לא נאסרו. לכן נראה לי שבדבר זה, ההחלטה כיצד לנהוג בעיקר היא לא החלטה שכלית אלא רגש. יש שלא זקוקים לחיבוק אמיץ בזמן זה אז ברור שראוי להחמיר. אבל יש שנפשם פצועה מאד, ובמיוחד אם יושבים אבלים בעת אסון, אזי לפעמים החיבוק הוא עניין הקרוב לפיקוח נפש של הנפש, אם לא של הגוף. כמובן, לא הרי חיבוק בלוויה ובפומבי כחיבוק בחדרי חדרים. ועל כן, כל אחד ישים עיניו בראשו. מצד אחד, לא למנוע את הסעד הנפשי מבני הזוג שלהם, ומצד שני לא לעבור את הגבול האסור ובמקום שאין צורך, להימנע כליל.
בשורות טובות
