שו"ת : האם מותר לנבל את הפה בזמן תשמיש

שאלה

שלום לרב,

לפי מה שידוע לי יד איסור לנבל את הפה אפילו בזמן תשמיש. שאלתי - מה הגדר של ניבול פה ? מה אסור ומה מותר להגיד במיוחד שזה גורם לעוררות וחשק בין בני הזוג. תשובה

שלום לשואל,

הגמ' במסכת חגיגה דף ה עמוד ב כותב כך:

...ומגיד לאדם מה שחו. ... מאי מה שיחו? - אמר רב: אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת מיתה. איני? והא רב כהנא הוה גני תותי פורייה דרב, ושמעיה דסח וצחק ועשה צרכיו, אמר: דמי פומיה דרב כמאן דלא טעים ליה תבשילא, אמר ליה: כהנא, פוק, לאו אורח ארעא! - לא קשיא; כאן - דצריך לרצויה, הא - דלא צריך לרצויה.

פירוש הגמרא:

הגמרא מצטטת את הפסוק מעמוס ד' – שה' יודע להגיד לאדם מה הוא דיבר. דורשת הגמרא שאפילו שיחה מיותרת בין אדם לאשתו – הוא יתן על זה את הדין. הגמרא מבינה שהכוונה לשיחה מיותרת בענייני תשמיש [וכך מפרש שם רש"י: שיחה יתירה - דברי שחוק שלפני תשמיש]. והיא מקשה על רב שדיבר עם אשתו לכאורה דברי שחוק לפני שקיימו יחסים. תשובת הגמרא היא שאם זה נדרש כדי לרצות את אשתו, אז זה מותר.

בעקבות הגמ', כתב מרן בעל השולחן הערוך באבן העזר סי' כ"ה:

ולא יקל ראשו עם אשתו ולא ינבל פיו בדברי הבאי, אפילו בינו לבינה. הרי הכתוב אומר: מגיד לאדם מה שחו (עמוס ד, יג) אמרו חכמים ז"ל: אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין. ואל יספר עמה בשעת תשמיש ולא קודם לכן, כדי שלא יתן דעתו באשה אחרת, ואם ספר עמה ושמש מיד, עליו נאמר: מגיד לאדם מה שחו (עמוס ד, יג) אבל בענייני תשמיש יכול לספר עמה, כדי להרבות תאותו, או אם היה לו כעס עמה וצריך לרצותה שתתפייס, יכול לספר עמה כדי לרצותה.

אם כן, על פי השולחן ערוך, אם הדבר הוא עבור ריצוי האישה, או כדי להרבות תאוותו שלו, מותר לדבר דברים שבמקרה רגיל אולי לא היו מותרים.

אך עדיין לא ברור שאכן מותר לדבר דברים שהם ניבול פה, כיון שהגמרא במסכת שבת דף לג עמוד א אומר כך:

מאי ועוד ידו נטויה? אמר רבי חנן בר רבא: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה - הופכין עליו לרעה.

פירוש הגמ': כל אחד יודע מה קורה בסוף הערב של החופה, אבל מי שמדבר על זה או בעיקר על זה בצורה גסה, הרי זה ניבול פה שמגיע לאדם זה עונש חמור.

אם כן, ניבול פה בענייני מין הוא דבר גרוע בעיני חז"ל, וייתכן שאף בין אדם לאשתו הדיבור בדברים מיניים הוא מגונה.

וכך כתב הרמב"ם בהלכות דעות פרק ה הלכה ד:

ולא יקל בראשו ביותר ולא ינבל את פיו בדברי הבאי ואפילו בינו לבינה. כלומר, הוא כותב במפורש שמה שאסור זה ניבול פה, ואפילו בינו לבין אשתו.

לכן, מכתחילה אין מקום לדבר דברים גסים, קללות או ביטויים בוטים שלמיניות גם בינו לבין אשתו. מצד שני, הגמרא כן התירה לאדם כדי לרצות את אשתו או להרבות את תאוותו כדי שהחיבור יהי ממקום של רצון וחשק.

לכן לסיכום למעשה, מי שאינו זקוק לזה או יכול להרגיל את עצמו להתעורר מדברים אחרים, זה בוודאי מה שצריך לעשות. מי שנואשות זקוק לזה כדי להתחבר עם אשתו, יכול בצורה אקראית עם כוונה להמעיט בזה כמה שיותר.

אין צורך לומר שאם זה פוגע או מבייש את אחד מבני הזוג, הדבר אסור.

בברכה,

רפי אוסטרוף

---

המשיב, הרב רפי אוסטרוף, מחנך למיניות חיובית. בוגר ישיבות מרכז הרב והר עציון ומוסמך לרבנות על ידי הרבנים הראשיים לישראל.

מחבר הספר "לדעת לאהוב" אשר פורסם בעבר כ"אברהם שמואל" מסיבות המפורטות בהקדמת המהדורה השישית של הספר.