שו"ת: האם מותר לבלוע נוזל זרע?

שאלה:

שלום כבוד הרב,

מחילה מראש על השאלה.

מה הדין אם איש הזריע באותו מקום של האישה (בתוך הנרתיק), ולאחר מכן האיש מנשק את אותו מקום (כלומר כולל הזרע).

כמובן זה בתנאי שהאיש לא נרתע וזה מרצונו, האם יש בזה בעיה הלכתית?

תשובה:

אם אני מבין את שאלתך, היא מתחלקת לשניים:

א. האם מותר לנשק את אותו מקום של האישה?

ב. האם מותר להכניס את הזרע לפה, מבחינת כשרות או כל דבר אחר?

לשאלה הראשונה, אני סבור שמותר לאיש לבצע נשיקה באותו מקום לאישה אם זהו רצונה ורצונו. כתבתי על זה מאמר מפורט.

להלן הקישור: מאמר על נישוק באותו מקום (לאישה ולגבר)

האם מותר להכניס את הזרע לפה ואף לבלוע אותו?

צריך לברר כאן את השאלות הבאות: האם הזרע כשר? אם לא, ולא בולעים, האם עדיין זה אסור? האם זה אסור מצד "בל תשקצו"?

כשרות:

אין איסור כשרות מהתורה על בשר או שאר נוזלי האדם על אף שברור שאכילת בשר אדם אסורה.

לגבי שתייה או אכילת דם אדם וחלב-אם נאמר כך בגמרא במסכת כריתות דף כ"א:

אמר רב ששת: דם מהלכי שתים אפילו מצות פרוש אין בו. מיתיבי: דם הטחול, דם הלב, דם הכליות, דם אברים, הרי אלו בלא תעשה. דם מהלכי שתים, דם שרצים ורמשים אסור ואין חייב עליו? כי תניא אסור דפירש, כי קאמר רב בדלא פירש. כדתניא: דם שעל גבי ככר גוררו ואוכלו, של בין השינים מוצץ ובולע ואינו חושש. איכא דמתני לה להא דרב ששת על הדא, דתניא: יכול חלב מהלכי שתים יהא אוכלו עובר בלאו, ודין הוא: מה בהמה טמאה שהקלתה במגעה החמרתה בחלבה, מהלכי שתים שהחמרתה במגען אינו דין שתחמיר בחלבן? ת''ל {ויקרא יא-כט} וזה לכם הטמא זה טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור. אוציא את החלב שאין שוה בכל ולא אוציא הדם ששוה בכל? ת''ל וזה לכם הטמא זה טמא ואין דם מהלכי שתים טמא אלא טהור. (א''ל) רב ששת אפילו מצות פרוש אין בו.

הגמרא דנה על איסור אכילת דם וחלב-אם. מסקנת הגמרא היא שאין איסור באכילת דם או חלב-אם ואפילו" מצוות פרוש אין בו", כלומר זה אפילו לא נחשב דבר דוחה או אסור מסיבה אחרת. בגמרא נאמר במפורש שאם יש לו דם בשיניים מותר לבלוע אותו ורק אם מצא דם על הלחם שנשך, אז צריך לחתוך את מקום הדם ואפשר לאכול את שאר הלחם.

כך כתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פרק ו הלכה ב:

דם האדם אסור מדברי סופרים אם פירש, ומכין עליו מכת מרדות, אבל דם השיניים בולעו ואינו נמנע, הרי שנשך בפת ומצא עליה דם גורר את הדם ואחר כך אוכל שהרי פירש.

משמע מהרמב"ם שהדם אסור מדרבנן אם הוא פירש מגוף האדם ואז אכלו אותו. אך אם הוא עדיין נמצא בגוף, אין בזה איסור. על הלכה א' בפרק זה כתב במגיד משנה:

וכן פסק הרשב"א ז"ל בספרו וכתב יראה לו שמכאן אנו למידין שאין דמי אלו אוסרין תערובתן שהרי הן עצמן מותרין כשיש בהן הוכחה כל שכן תערובתן ופשוט הוא.

מעיקר הדין, דם אדם מותר ולכן אם הם התערבו בדברים אחרים, אין הם אוסרים. ב'צפנת פענח' הסביר שיסוד האיסור של הרמב"ם הוא מכך שהוא אוסר אכילת בשר אדם מדין מצוות עשה של אכילת בהמה טהורה כפי שהוא הסביר בהלכות מאכלות אסורות, פרק ב הלכה ג. לפי זה, דם שפרש מהאצבע, ועכשיו נמצא בנפרד, יהיה אסור למצוץ אותו מדרבנן.

לעומת הרמב"ם כך כתב בטור ובשולחן ערוך יורה דעה הלכות דם סימן סו סעיף י:

דם אדם, אם פירש ממנו אסור משום מראית עין. לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם משיניו על גבי הככר, צריך לגרדו. אבל שבין השינים, מוצצו.

לפי השולחן ערוך, איסור דם אינו עצמאי, לא מהתורה ולא מדרבנן, אלא משום מראית עין. כלומר, שמא יראו אחרים שהוא אוכל ויחשבו שהוא אוכל דם בהמה או חיה. לפי זה, בחדרי חדרים, יהיה מותר, אף אם הדם פירש. ועל אף שמה שאסרו חז"ל במראית עין אסור גם בחדרי חדרים, דין זה לא תופס בדם כפי שכתב המשנה למלך על הרמב"ם לעיל עיי"ש.

לפי זה כתב ב'ערוך השולחן', יו"ד סי' ס"ו סעיף לה, שדם שפירש במקום שלא רואים הוא מחלוקת בין הרמב"ם לבין השולחן ערוך. לרמב"ם שהוא איסור עצמאי מדרבנן יהיה אסור אבל לשולחן ערוך יהיה מותר.

הספר "לדעת לאהוב" בגרסה דיגיטאלית. מומלץ לקרוא בזוג.

לפי זה יוצא , שבליעת זרע בחדר מוצנע, הוא מחלוקת בין הרמב"ם לבין השולחן ע

רוך, כיון שהזרע מופרש מגוף האיש וזה דומה לפצע מדמם, שלפי הרמב"ם אסור למוצצו.

אבל במקרה של זרע, נראה שיש מקום נוסף להתיר.

בגמרא בכריתות הנ"ל דף כ"א, רש"י כתב על דם שפירש את הדבר הבא:

דפירש. שפירש מן האדם בכלי או על גבי ככר:

יוצא מדבריו שפרישת הדם היא במקום מובהק שרואים בו כינוס דם כגון בכלי או על גבי לחם. הזרע שיוצא מהאיש לאותו מקום של האישה הוא קצת פחות מובחן, במיוחד שהוא מעורב עם נוזלים נוספים של האישה. לפי זה, נראה שאף לרמב"ם יהיה מותר כיון שהוא אסר רק במקום שהדם הוא מכונס או פירש ולא כשהוא עדיין בין החניכיים ולא פירש, לפי הגדרת רש"י או מעורב בנוזלים אחרים.

אמנם יש לשאול האם מותר יהיה לבלוע את הזרע אם הוא יצא במקום אחר בגוף האישה, וכאן עדיין זה יהיה נתון למחלוקת הרמב"ם והשולחן ערוך.

אך מעבר לשאלת הכשרות, ישנה שאלה של דחייה. האם הדבר הזה הוא מגעיל ודוחה את האדם. אז לגבי דם רבא אמר שאין בו מצוות פרוש בגמרא לעיל ועל זה כתב רש"י:

מצות פרוש אין בו. דאינו מצוה לפרוש ממנו אפי' משום מצות פרישה בעלמא:

רש"י אומר שאין אפילו עניין לפרוש מזה. ואם כך נאמר לגבי דם וחלב אם, אפשר לומר אותו דבר לגבי זרע כי מניין לחלק בין נוזלי האדם.

אמנם ברור, שאם הדבר מגעיל ודוחה אדם מסויים, ייתכן שאז יכול עליו עניין "בל תשקצו".

למסקנה:

בשאלתך כתבת שבליעת נוזל הזרע זה לא מגעיל את האיש כלל (או במקרה של אישה) , אז נראה שיש מקום להתיר גם לפי השולחן ערוך וגם לפי הרמב"ם.

אמנם במקום אחר בגוף האישה כאשר זה לא מעורב בנוזלים אחרים כגון נוזלי האישה או רוק, לפי הרמב"ם יש מקום להחמיר ולפי השולחן ערוך גם זה מותר.

בברכה,