שו"ת : מגע בתקופת נידה
עודכן: 24 בינו׳ 2021
שאלה
הרב שלום!
התקופה ה"אסורה" קשה לנו מאד. אנו מאד זקוקים למגע וחיבוק. אנו מרגישים שהתקופה האסורה פוגעת ביחסים שלנו ומאד מרחיקה אותנו. לפעמים זה משפיע גם אחרי ליל הטבילה בכך שאשתי לא רוצה שנקיים יחסים, ולוקח לה כמה ימים עד שזה מתאפשר.
דיברנו בינינו והחלטנו לפנות אליך על מנת שתאמר לנו מה הדעות המתירות ביותר לאפשרות של מגע בין בני הזוג בתקופה שהאישה אסורה?
תשובה
שלום לשואל,
חז"ל תיארו את התקופה האסורה על האיש והאישה בזמן הנידה של האישה כתקופה של ריחוק שלאחר מכן מביא לידי קירוב.
תניא היה ר"מ אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה?
מפני שרגיל בה וקץ בה אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה
(מסכת נידה ל"א ע"א).
אך לא כל הזוגות חווים את התקופה הזאת כתקופה טובה. יש שמאד קשה להם וחווים ניתוק וריחוק. הרבה מדריכי חתנים וכלות סיפרו בעיניים בורקות את דרשת חז"ל על היופי שבנדה, אך לפעמים שכחו לספר כמה זה יכול להיות קשה לחלק מהזוגות.
את הלכות נדה, כולל הלכות ההרחקה והטבילה אנו מקיימים לא בגלל שזה תורם לזוגיות או בגלל שזה רעיון יפה, אלא כך גזרה עלינו התורה. בדיוק כמו שאיני מבין למה אסור לי לגלח בסכין גילוח אך אני מקפיד על כך, כך יש מצוות נוספות שאיני מבין אותם ועלי לקיימם כגזירת מלך. יש זוגות שזה ייטיב לחיי הנישואין שלהם ויש זוגות שזה יהיה עבורם אתגר.
יש לדעת, שישנם גם תקופות שונות בחיי הנישואין. יש שלבים שגם היא וגם הוא צריכים את המרחב הפרטי ואת הריחוק, והעובדה שתקופה זו נכפית עליהם זו לברכה, ויש תקופות שהם רוצים קירבה תמידית, אך אינם יכולים.
כבר בזמן חז"ל היו גישות שונות לנושא.
גישה אחת דורשת שיהא ריחוק עד כמה שניתן בין הבעל לאישה:
וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב, יָכוֹל יְחַבְּקֶנָּהּ וִינַשְׁקֶנָּהּ וִידַבֵּר עִמָּהּ דְּבָרִים בְּטֵלִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תִקְרַב.
יָכוֹל תִּישַׁן עִמּוֹ בִּבְגָדֶיהָ עַל הַמִּטָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תִקְרַב.
יָכוֹל תִּרְחַץ אֶת פָּנֶיהָ וּתְכַחֵל אֶת עֵינֶיהָ וְיִטֹּל הֵימֶנָּהּ אֶת הַכּוֹס, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא טו, לג): וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ, כָּל יָמִים שֶׁהִיא דָּוָה תְּהֵא בְּנִדּוּי.
מִכָּאן אָמְרוּ כָּל הַמְנַבֶּלֶת עַצְמָהּ בִּימֵי נִדָּתָהּ רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנָּהּ,
כָּל הַמִּתְקַשֶּׁטֶת עַצְמָהּ בִּימֵי נִדָּתָהּ אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנָּהּ
(במדבר רבה פרשה י' ח').
גישה אחרת היתה של רבי עקיבא:
"והדוה בנדתה", זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא ר"ע ולימד אם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה אלא מה ת"ל והדוה בנדתה בנדתה תהא עד שתבא במים
(מסכת שבת ס"ה ע"ב).
זקנים הראשונים דאגו שמא יהיה קירוב יתר בין הבעל והאישה בימי הנדה ולכן רצו שהאישה לא תתאפר על מנת שלא תמצא חן בעיני האישה. רבי עקיבא דאג גם לימים שאחרי תקופת הנדות וחשש שמא בכך האישה תתגנה על בעלה, ולכן דרש דרשה אחרת על הפסוק "והדוה בנדתה". מדבריו אנו לומדים על היחס הנכון שצריך להיות בין הבעל והאישה בתקופת הנדה; צריכה להיות קירוב הדעת והחן, ולא קירוב הבשר. במיוחד בימינו, שאנו חיים בתקופה של הרבה יותר מודעות ורגישות, והיחסים בין הבעל והאישה מושתתים על שותפות והדדיות יותר מאשר בכל תקופה, יש צורך להדגיש את הפן הנפשי והריגשי בתקופת הנדה.
ביחד עם זה, כל הפוסקים אסרו כל מגע גופני בין הבעל והאישה גם בתקופת הנדה וגם בתקופת שבעת הנקיים ולא הבדילו ביניהם, כדרשת רבי עקיבא לעיל: "עד שתבא במים".
לכן למעשה בתשובה לשאלתך, אין היתר לאף סוג של מגע בין הבעל והאישה. אך בכל מקרה, איני חושב שזו הדרך הנכונה. במקום לחפש את המגע הפיזי המותר, מוטב להשקיע ביצירת סוג אחר של תקשורת בינך לבין אשתך לתקופה זו.
תקשורת מקרבת של מילים בלבד, של מבט בעיניים בלי שזה מוביל למגע, של שתיקה ושל חוסר תלות. כל זוג יכול למצוא את הדרך שנכונה לו לתקופה זו.
כך כותב הרב אלישיב קנוהל, בספרו איש ואישה (עמ' 164):
בימים אלו שהם רחוקים גופנית זה מזו, הם נקראים לחזק את הקשרים האחרים שיש ביניהם, מעבר לקשר הגופני. עניין זה חשוב מאד. בעומס הכללי בו נתונים בני האדם, לעיתים אין בני הזוג מגיעים לכלל קשרים משמעותיים מעבר לקשר הגופני. תקופות אלו, בזמן שהם אסורים, יוצרות זמנים אידיאליים לחיזוק הזוגיות בשאר התחומים. זה הזמן הראוי בו יתברוו לבני הזוג על כמה הם אוהבים אחד את משנהו, ועד כמה טוב להם לשבת יחדיו, אז תתברר להם מערכת הקשרים שביניהם גם ללא הקשר הגופני".
הרב סולובייצ'יק הזכיר את המדרש הבא בדרשתו המפורסמת שפורסם ב"חמש דרשות" כשיא של ההקרבה וההכנעה בעבודת ה':
אמר רבי לוי: בנוהג שבעולם, אדם נושא אשה ...
הוא בא לזקק לה, והיא אומרת לו:
כשושנה אדומה ראיתי ופורש ממנה מיד.
מי גרם לו שלא יקרב לה?
איזה כותל ברזל יש ביניהם?
ואיזה עמוד ברזל ביניהם?
אי זה נחש נשכו?
איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה?
דברי תורה, שרכין כשושנה, שנאמר בה: (ויקרא י"ח)
ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב (שיר השירים רבה ז').
וכך כותב הרב סולובייצ'יק על מדרש זה:
"חתן וכלה צעירים, חסונים, ואהבה לוהטת ביניהם. שניהם המתינו באורך רוח לפגישה זו. רק צעד אחד ואהבתם מתממשת, חלומם מתגשם. לפתע פורשים השניים ונסוגים לאחור. הוא, כדרך האבירים, מציג גבורה פרדוקסאלית. הוא מביס את עצמו. כל זוהר חיצוני אינו מתלווה לנסיגה זו. אין בה מחווה ראוותנית, שהרי נעדרים ממנה עדים להעריץ ולהלל. הפעולה ההירואית אינה מתרחשת לנוכח המון מתרונן; משוררים לא ישירו על שני צעירים ענווים צנועים אלה. הכל אירע בצנעתו החסויה של ביתם, בדממת הלילה"
(דברי הגות והערכה, עמ' 246).
יהדות אמיתית זה גם הקרבה קשה, לא רק הנאה וכיף.
בהצלחה רבה!
אברהם שמואל
תוכלו להפנות לרב שאלות בקישור זה, והוא ישתדל לתת לכם מענה בהקדם.
