חודש ניסן - חודש המשפחה היהודית
עודכן: 3 בנוב׳ 2020
במהלך השנים האחרונות, ביחד עם הכפר הגלובלי הקטן שלנו, האנושות קבעה ימי ציון במהלך השנה. יום האישה הבינלאומי, יום השואה הבינלאומי, [פעם היה האחד במאי – חג הפועלים] ועוד. אמנם יש יום אחד שמציין גם את יום המשפחה [15 במאי], אבל אני מציע את חודש ניסן ובמיוחד את חד הפסח כחג המשפחה היהודית.
בימים לפני החג ואף במוספי העיתונים החגיגיים אנו רגילים לקרוא בעיתונות הכללית על כמה קשה חג הפסח, מי צריך את הכינוס המשפחתי הדביק, את המפגש השנתי עם הדודה המעצבנת ועוד כהנה וכהנה קינות.
אני רוצה שנדגיש לעצמנו את הדבר המופלא והמיוחד שזכינו לו כיהודים מאז ימי יציאת מצרים ועד ימינו. סוד היתה לתורתנו לקיומו של האדם והיא חשיבות חיי המשפחה. המשפחה היא היסוד הקיומי הגרעיני החשוב ביותר לאדם. הרבה מאד מיסודות היהדות תלויים בחיי משפחה, וזה המקור לשמחה העצומה של שמחת חתן וכלה. על מה אנו כל כך שמחים כאשר איש מצא אישה והם מתחתנים? לא רק הזוג שמח, לא רק המשפחה הקרובה, אלא כל עם ישראל: "שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה...משמח ציון בבניה". ברכה זו שאנו מברכים בשבע ברכות היא ברכה על כך שעם ישראל כולו רואה בשלימותו ובגאולתו, כאשר עוד זוג מתחבר ומקים משפחה. זה הרבה יותר מעבר ל"זוג שהתאהב והחליט למסד את הקשר". זה בסיס הקיום שלנו לדורות.
לאחר מכן באים מצוות והלכות רבות שכולם תלויים בחיי משפחה: דיני טהרה, ברית מילה, מצוות לימוד תורה לבנים,
ועוד ועוד: "האב חייב בבנו: למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות; ויש אומרים: אף להשיטו במים. רבי יהודה אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות - מלמדו ליסטות'. (קידושין כ"ט ע"א).
את כל הדברים לעיל אני כותב ממבט תורני לגמרי, ללא שום צורך להיזקק לערכים מערביים או לא יהודיים.
איני מכחיש כלל את הקושי של אנשים ונשים ללא משפחה בתקופת החגים. רווקים ורווקות, גרושים וגרושות, אלמנים ואלמנות בהרבה מקרים כאשר מגיעים החגים מתחילים להתמודד עם אתגרים מורכבים, כל אחד לפי הסיפור המשפחתי שלו. התפקיד של המשפחה בעת כזאת היא פשוט להיות רגישים. רגיש לרווק המבוגר שיושב בסדר ואין צורך לשאול אותו" נו, מתי?". רגיש לאישה הגרושה שהשנה נמצאת ללא הילדים כי זה התור שלהם עם הבעל לשעבר. יש גם קשיים נוספים לכל משפחה. כאשר אחד מהילדים נעדר ולא יושב ב"סדר". אובדן של אחד מבני המשפחה הקרובים, יתומים ועוד ועוד.
הציר של ליל הסדר הוא ארבעת הבנים (ובימינו גם הבנות). הכנסת והכלת כל סוגי הילדים וכל סוגי בני המשפחה בבית אחד; החכם והרשע וכל משא סוגי הילדים. לכל אחד צריך לדבר בסגנון שלו כפי שמשתקף בתשובה לכל ילד בהגדה. בימינו יש להתאים את התשובות לסגנון הדור וזה אומר להורה לקבל כל אחד ואחד באהבה גדולה ללא תנאי ולדבר רק בשפת ניחומים (על פי מאמרי הראי"ה "נחמת ישראל" עמ' 279). בואו נשתדל בסדר הקרוב לראות רק את היפה בכל ילדינו, לא להיות ביקורתיים כלפי בן\בת הזוג שלנו, להיות סבלניים כלפי ההורים המבוגרים, לא ליפול למריבות קטנות על שטויות. פשוט לאהוב.
בימינו מוסד המשפחה נמצא תחת התקפה מכיוונים רבים: המשפחה החדשה, המשפחה הישנה, קידוש היחידות (אינדיוויאדליזם) ועוד. אנו צריכים למצוא את דרכינו בסבך המים הסוערים העולמיים כאשר התקשורת מתווכת לנו את כל חידושי העולם, שאינני בטוח שאנו רוצים את כולם: זהויות מיניות רבות, פמיניזם רדיקלי, מתירנות מינית ועוד.
כל מה שאני כותב על זוגיות ומיניות הוא כדי לחזק את הקשר הזוגי בין ההורים. הורים אוהבים ומכבדים ינחילו אהבה זאת לדור הבא של ילדיהם ובכך יתרמו לחייהם יותר מכל דבר אחר.
בואו נחגוג בשמחה את הסטארט-אפ היהודי הטוב ביותר – המשפחה.
חג פסח שמח!
