שו"ת : למה הוצאת זרע מטמא

שאלה

שלום כבוד הרב,

למה הוצאת זרע מטמא? הרי אם זה אמור להביא חיים לעולם. אז למה על פי התורה, כל הוצאת זרע מגוף האיש גורם לטומאה. אני לא שואל רק על הוצאת זרע לבטלה, אלא על כל סוג של הוצאת זרע?

תשובה:

שאלה גדולה שאלת. הרי תפקיד הזרע להביא חיים לעולם. אז היינו אולי מבינים שזרע שיוצא שלא במסגרת יחסים מטמא כיון שהוא לא מביא חיים. אבל התורה כותבת שגם זרע שיוצא במסגרת חיי אישות רגילים לגמרי, גורם לטומאה של האיש והאישה, גם אם זה זרע שיכול לגרום להיריון.

כך כתוב בספר ויקרא טו יח:

"ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב".

על פי פסוק זה, התורה מטמאת את האיש והאישה שקיימו יחסים בטומאה של יום אחד עד הערב בתנאי שטבלו במהלך היום שלאחר קיו היחסים.

אם כך, אנו אכן רואים שכל יציאת זרע מגוף האיש גורמת לטומאה וצריך להבין למה.

הרמב"ם כתב באופן כללי על כל דיני טומאה וטהרה (סוף ספר טהרה, הלכות מקוואות, פרק י"א הלכה י"ב):

דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו. והרי הן מכלל החוקים. וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא, שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא, והדבר תלוי בכוונת הלב. ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל, ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר, כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות, שהן מחשבות האון ודעות הרעות כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור. הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם. השם ברחמיו הרבים מכל חטא עוון ואשמה יטהרנו אמן:

אומר הרמב"ם, שבאופן כללי, אין לשאול שאלות הבנה או טעם על הלכות טהרה, כיון שהם לסוג המוות שהוא סיווג אותם כ"חוקים", כלומר שהם גזירות הכתוב ואין להם טעם שכלי.

הספר "לדעת לאהוב" בגרסה דיגיטאלית. מומלץ לקרוא בזוג.

אך הרמב"ם בעצמו כתב טעמים למצוות שהם בגדר חוקים, ולכן גם אנו ננסה לומר משהו בעניין.

המת הוא אבי אבות הטומאה. ממנו נובעים שאר הטומאות. אמנם יש גם טומאת צרעת, טומאת שקצים ועוד טומאות, אבל במה שנוגע לאדם, הרבה פעמים זה קשור במוות.

כל יציאת זרע מגוף האדם יש בו מן המוות. היום אנו יכולים לראות במיקרוסקופ שבכל יציאת זרע מגוף האדם בעצם יוצאים מיליוני תאי זרע שכל אחת מהם יכול תיאורטית ליצור ילד.

לכן, גם אם איש ואישה המקיימים יחסים טהורים וקדושים, מילוני זרעים ילכו לריק ואבדון. אמנם מכל ביאה יכול להיוולד ילד אחד בלבד שמתחבר לביצית אחת, עדיין יש פה פוטנציאל שהלך לאיבוד.

אולי זו הסיבה שכל יציאת זרע מגוף הגבר גורמת לו לטומאה. לא יכולה להיות מציאות של יציאת זרע שאינה קשורה לטומאה, בין אם זה יצא כאשר הוא עם אשתו ובין אם זה יצא כשהוא לבד, בין ער ובין ישן.

לכן, אין לראות זאת כחטא או פחיתות, כיון שהאיש אולי קיים מצוות פרו ורבו או מצוות עונה ובכל זאת על ידי מצווה זו נהיה טמא. הדבר דומה לכהן שעוסק בפרה אדומה שנהיה טמא על אף שהוא עוסק בטהרת טמאים.

אני מקווה שזה נותן לך כיוון של הבנה.

בברכה

אברהם שמואל