האם התורה נמצאת גם "שם"?

האם התורה צריכה לחדור לפרטיותו של האדם, ולעסוק ברגעים הכי אינטימיים שלו: בפעילות שלו בחדר המיטות? כלומר, אנו מבינים את הצורך של התורה לעסוק בסדרי חברה וקהילה, אך מה פתאום שהתורה תגדיר לי כיצד לקיים יחסי אישות עם בעלי/אשתי? לחלק מהאנשים קשה להעלות על הדעת שישנן הדרכות והנחיות תורניות/אלוקיות גם בתחום זה!

בגמרא בברכות דף סב, יש סיפור מפורסם על ביקורו של רב כהנא בחדר מיטתו של רב על מנת ללמוד על אופן קיום היחסים שלו עם אשתו. אך פחות ידוע שסיפור זה נכתב בהקשר לחוויית לימוד דומה של חכמים נוספים. הם נכנסו לשירותים ביחד עם רבותיהם, על מנת ללמוד כיצד הם עושים את צרכיהם. ואל תגידו שמדובר על רבנים אזוטריים ולא ידועים, אלא בדמויות החשובות ביותר של המשנה והתלמוד: רבי עקיבא שנכנס אחר רבו רבי יהושע ואחר כך נכנס לרבי עקיבא תלמידו וחבירו, בן עזאי.

נו באמת, האם אין לנו מה לעשות אלא לכתוב הלכות בית השימוש וחדר המיטות?

ודאי שכן! הירידה לפרטי פרטים של חייו של אדם אינה תאונה של התורה וכאילו היא סטתה מדרכה. הן הן גופי תורה. שש מאות ושלוש עשרה מצוות מהתורה נפרטים לאלפים רבים של הלכות דרבנן, תקנות, גזירות ומנהגים. התורה מקיפה את כלל חייו של האדם מהרגע שהוא מתעורר ועד לרגע שהוא הולך לישון, וגם אחרי זה. חז"ל ביקשו שהדרכותיהם ומצוותיהם יקיפו את כלל חייו של האדם, וכך ורק כך ניתן לעלות במעלות הקדושה. אם על כל צעד ושעל, אדם יפגוש את המעשה האלוקי, אז היא תהיה נוכחת בחייו. בכל עת ובכל שעה ממש.

אחת הטענות של ישו הנוצרי נגד חז"ל היתה טענה זו [1] . מה אתם עוסקים בקטני קטנות של הלכה? באמת אתם חושבים שאיכפת לריבונו של עולם אם תאכלו את העוף ככה או ככה בשבת? עקב טענותיו, הוא זרק את היהדות המסורתית והתחיל להטיף לדת ה"לב". דת האהבה והחסד שאינה עוסקת בקטנות, אלא במטרה הגדולה ונשגבה של אהבת האדם וחסד עמו. אמנם כמה יפה האמירה, אך כמה רחוקה מהמציאות והעולם. דת האהבה רצחה בשמה יותר יהודים ומוסלמים ממה שהיא אהבה. האהבה של דת זו, נשארה אי שם בשמים ובסיסמאות, ולא הצליחה לרדת לארץ ולהיות נוכחת בחיים. כיון שאין מצוות פרטניות, האידיאלים נשארו כסיסמא יפה בלבד: "נזם זהב באף חזיר אישה יפה וסרת טעם" [2].

בגמרא במסכת נדה לא. יש הד לאותו ויכוח עמוק ורציני בין היהדות והנצרות:

דרש רבי אבהו: מאי דכתיב (במדבר כג) "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל?" מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעיותיהם של ישראל, מתי תבא טיפה שהצדיק נוצר הימנה. ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע. אמר מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה. מיד נסמית עינו דכתיב (במדבר כד) נאם הגבר שתום העין.

בלעם, שמייצג את הנצרות בויכוח זה, אומר שלא ייתכן שהקדושה יכולה להימצא ביחסי מין בין איש ואישה. לכן, לא ייתכן שרבונו של עולם סופר את טיפות הזרע של ישראל. הרמז לנצרות מובעת בדבריו של בלעם:

"מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורים וקדושים".

בנצרות המשרת הגבוה ביותר, האפיפיור, לא מתחתן ולעולם לא ידע אישה.כי הוא אמור להיות קדוש. כנגדה באה היהדות ואומרת, לא רק שהאדם העליון היהודי מתחתן ומוליד ילדים כדרך כל הארץ, אלא לולא זה הוא לא יכול להיות המשרת העליות; הכהן הגדול.

המשנה במסכת יומא (א' א') דורשת שהכהן הגדול יהיה נשוי בזמן שהוא נכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים ואף לדעת רבי יהודה מכינים לו אישה חלופית שמא אשתו הראשונה תמות, כיון אסור לו להיות אפילו כמה רגעים ללא אישה. אם כן, ביהדות, אין מציאות של איש שנמצא ללא אישה. זה פחות לא קדוש.

אנו רוצים את האידיאלים או את התורה נוכחת בחיים שלנו. התורה באה לידי ביטוי בכל מעשה גדול וקטן. ברור אם כן, שבפעולה כל כך מהותית לחייו של האדם, כגון חיי האישות שלו, תהיה הדרכה חזלי"ת או אלוקית גם שם. החיים המיניים של האדם הם חלק מרכזי ביחסים בינו לבין אשתו. הם ביטוי נוסף לתקשורת בין אדם לאשתו, לנתינה שלהם, ולערגה אחד לשני. כפי שהתורה מפרטת כיצד אדם צריך לנהוג עם חבירו, על אחת כמה וכמה שהתורה תפרט כיצד יש לנהוג עם ה"חברה" של האדם בה"א הידיעה. האם אתה נוהג בכבוד במעשה המיני, האם אתה טורף? האם אתה נוהג בצניעות גם בינו לבינה?

הספר "לדעת לאהוב" בגרסה דיגיטאלית. מומלץ לקרוא בזוג.

יש כמה וכמה מאמרי חז"ל העוסקים בטיב ובאופן יחסי האישות. חלקם מתייחסים למעשים הפיזיים בעצמם וחלקם מתייחסים למחשבות, כוונות ורצונות. התורה מדריכה את האדם היהודי איך לקדש את חייו, את גופו ואת נשמתו. יחסי האישות הם מדד מהותי וחושב לקדושת האדם בינו לבין קונו ובינו לבין בן\בת זוגו. האם הוא חושב על אישה אחרת בזמן שהוא עם אשתו? האם היא חושבת על איש אחר בזמן שהיא עם בעלה. האם הוא מתחשב בה וברצונותיה? האם היא מודעת לתשוקותיו? חיי אישות יכולים להיות מעשה מעצים ומחבר ויכולים להיות מעשה כואב ופוגע. "ואהבת לרעך כמוך" נאמר כלפי כל אדם וקל וחומר כלפי בן הזוג. ולכן, ברור שהתורה יש לה הדרכה ומה לומר על המקום הרגיש, האינטימי והייחודי הזה.

כפי שאני מאמין שהתורה היא המדריכה הטובה ביותר לחיים טובים בעולם הזה, כך גם בתחום חיי המין, ההדרכות של התורה הן לטובת האדם ולא להגבילו או לגרום לו צער. אמנם יש לדעת מה הן ההדרכות הנכונות, מה באמת התורה אומרת על מעשה זה או אחר. כיצד חז"ל באמת ראו מעשים מיניים אלו או אחרים. יש בדבר הרבה בלבול ודיסאינפורמציה, ולכן צריך ללמוד. איך אמר רב כהנא? תורה היא וללמוד אני צריך!

---

[1] עיין י. קלוזנר, ישו הנוצרי, ברלין-תל אביב, תרצ"ג, עמ' 245, 417-418. הרצי"ה קוק, ולמינים אל תהי תקווה-שיחות הרב צבי יהודה, פרק 28.

[1] עיין הרב קוק, אורות ותחיתו, פרק ט"ו.