מדוע כל-כך קשה לבני זוג לשוחח על מיניות?
עודכן: 24 בינו׳ 2021
"אנחנו חברים כל-כך טובים, אבל בתחום הזה זה נתקע"...
"אני יכול לדבר איתה על הכל אבל כאן אני לא מוצא את המילים"...
"למה אני לא מצליחה להסביר לו מה חשוב לי" ??
"מעולם לא דיברנו על מיניות לפרטים"...
"קשה לי לומר לה למה אני זקוק"...
"קשה לי להסביר לו מה עושה לי נעים"...
"מעולם לא חשפתי בפניה את הפנטזיה שלי"...
"למה זה כל-כך מסובך לדבר על זה" ???
אלו מעט שבמעט מהמשפטים שאני שומע כאשר אני מתחיל לחקור בני-זוג בנוגע לתקשורת המינית שלהם...
מסתבר שקשיים בתקשורת המינית היא נחלת הכלל.
בשנים האחרונות נערכו מחקרים בנושא התקשורת המינית ומסתבר שהמצב די עגום...
ד"ר סנדרה ביירס חקרה בני זוג רבים על רמת הידע שלהם לגבי ההעדפות המיניות של בני זוגם (Byers, E. (2011
התוצאות כאמור לא היו מעודדות.
למשל, לרוב הגדול של הנחקרים לא היה מושג מה משך זמן ה"משחק המקדים" המועדף על ידי בני-זוגם.
רוב בני הזוג לא ידעו מה "מדליק" את בני זוגם, ואפילו יותר לא ידעו מה "מכבה" אותם...
על פי המחקר רק רבע מהמבוגרים יודעים מה בני-זוגם לא אוהבים במין - בגלל חוסר מוכנות לחשיפה בנושא!
אז מדוע זה קורה? למה כל-כך קשה לרוב האנשים לשוחח בפתיחות ובכנות, ברגישות ובגילוי לב, באהבה ובאכפתיות על מיניות? איך קורה שנושא חשוב כל-כך אצל רוב הזוגות נדחק לפינה ומתעורר בדרך כלל רק כאשר יש בעיות?
קיימות מגוון סיבות: דתיות, חברתיות, אישיות ועוד. הסיבות לבעיה יכולות להתוות בפנינו דרך כיצד לפתור אותה.
אז הנה חלק מהסיבות:
מיתוסים שגויים לגבי משמעות המיניות העשויים לנבוע מחינוך דתי או חינוך כללי. מחשבה כי מיניות היא דבר "מלוכלך", "בזוי", "חוטא", "נמוך" וכו' אלו גורמים לרבים להמנע מדיבור מפורש על הנושא.
קושי לדבר על דחף. הדחף המיני עשוי להתפס כאנוכי, כצורך נחות וכמתמרד בכללים חברתיים ולכן אין לחשוף אותו.
קושי לדבר על צורך. לעיתים הקושי מגיע ממקום של קושי לשוחח על צורך. חשיפת הצורך מעמידה את הנצרך כביכול במקום תלוי ונחות. כך ללא חשיפת הצורך נותרת "משאלה". נוצרת כמיהה בלתי מדוברת שבן-הזוג ינחש וימלא את הצורך בלי חשיפת ה"נזקקות"...
פחד לפגוע. לעיתים בני זוג מפחדים כי חשיפת ההעדפה המינית שלהם תפגע בבן-זוגם מפני שהיא תתפס כמוזרה או אלימה או פוגעת...
פחד מסירוב. לעיתים ישנו קושי עצום לחשוף את הבקשה המינית בגלל הפחד מסירוב שעשוי להתפרש כפגיעה במקום הרגיש ביותר... סירוב עשוי להתפרש כדחיה וכמכה קשה לאגו...
מיתוס שגוי לגבי מין ספונטני. מחשבה כי "מין טוב" יכול לבוא רק אם בא באופן ספונטני וכי הדיבור עליו כבר הורס אותו...
ומעל הכל לדעתי, שורשי הבושה לשוחח על מיניות נובעת מאשמה קדומה. לפני חטא אדם הראשון האיש והאשה הסתובבו ערומים ולא התבוששו... רק לאחר החטא נוצר הצורך להסתיר את איברי המין שנקשרו מאז לנצח בחטא הקדמון.
תהא הסיבה לתופעה זו אשר תהא. חשיבותה של שיחה טובה ופתוחה על מיניות בתוך מערכת זוגית הינה עצומה ולפעמים אפילו קריטית.
לכן, למרות כל הקשיים והחששות, למרות כל ההפחדות וההאשמות, למרות כל המחסומים והמניעות...
אני ממליץ בחום,
קבעו זמן מתאים ונוח לשוחח על הנושא, הסתכלו אחד על השני בעיניים חמות, אוהבות וסקרניות. שתפו אחד את השני:
למה אתם זקוקים?
מה עושה לכם את זה?
מה נעים ומה פחות?
מהי המשאלה אותה כל-כך קשה לכם לבטא?
הקשיבו באהבה. פתחו את הלב ורק אז את הפה...
הוסיפו ושאלו עוד ועוד בדיוק כפי שאתם מתעניינים בכל תחום אחר שכל-כך חשוב בזוגיות...
התגברו על המכשולים והקשיים ותהא זו תחילת דרך מופלאה בקשר שתתגמל את כפל כפליים:
בגוף, בנפש ובנשמה. לעצמכם, לזוגיות, ולכל המשפחה.
Byers, E. (2011). Beyond the Birds and the Bees and Was It Good for You?: Thirty Years of Research on Sexual Communication. Canadian Psychology/Psychologie canadienne. 52. 20-28. 10.1037/a0022048.