הרבה יגידו אהבה. או שפע כלכלי. אבל למעשה התשובה קצת יותר עמוקה מכל אלה... והכל מתחיל מהחלק של הגדרות תפקידים במערכות יחסים. המושג של הגדרות תפקידים בדרך כלל מפגיש אותנו עם מחסום, התנגדות ואולי גם תהייה, מכיוון שאנחנו כבני אדם מחפשים חופש, שחרור, להיות ולחיות ללא גבולות. וברגע שאנחנו שומעים הגדרות, גבולות או משהו כזה, זה כבר מגביל אותנו ומכניס אותנו למקום של מגננה.. אז איך זה באמת עובד, מי בכלל צריך את זה, ולמה?

למעשה, גבולות יוצרות זהות וגדר להבין איפה אתה מתחיל ואיפה אתה נגמר, כלומר איפה הכוחות שלך מוגבלים ודורשים עזרה. וגם, איפה גבולות היכולת שלך ושל בת זוגתך מתחילים והיכן הם נגמרים. כאן בעצם מתרחש המפגש האמתי של הנפשות...

הכשל העיקרי ביחסים בכלל ובזוגיות בפרט הוא; ערבוב של מי שאתה תופס את עצמך, ובמילים אחרות איבוד הזהות שלך בתוך הקשר הזוגי. זה קורה במצבי חולשה בעיקר ובמצבי חוסר מודעות. ולמעשה, כאשר תתבונן תמצא כי החופש שלך נמצא רק אחרי המיקוד שלך. המיקוד באישה אחת, המיקוד בצרכים שלה, המיקוד בשלום הבית, המיקוד בלטפח את התא המשפחתי הזה כי הוא המרכז שממנו הכל בא. והחופש בא לאחר שסיימת לעשות את המטלות המחייבות שלך. אז יכול להיות שאתה אדם שלא אוהב מחויבויות, או לא מעוניין להיכנס לכל הנושא הזה של הגדרות, ואולי אתה מאלה שחושבים ורוצים פשוט לחיות יחד בהרמוניה וזהו.. למה צריך את כל ההגדרות וההגבלות הללו?? למה צריך מודעות וחקירת האני, אי אפשר לחיות בפשטות וזהו?? וזה בדיוק העניין שאתה צריך להכיר בו, כי לא ניתן להגיע לחופש אמתי מתוך רצון ומוכנות כנה של שני הצדדים בלי שעובדים קשה לבנות ולבסס את הקשר. אשתך לצורך העניין לא תשחרר אותך למפגש עם חברים אם לא סיפקת לה את מה שהיא צריכה קודם. וברגע שלא הגדרתם את התפקידים או לא יודעים מה תפקידו של כל אחד במערכת היחסים ביניכם, אז יש בלבול. ויותר מזה, כל אחד חושב שהשני צריך לעשות את זה, ואז נוצר ציפיה, אכזבה, מרמור, כעס, תסכול וקרעים ביחסים, כי אין תקשורת מובנית שמלבנת את החלק של כל אחד ביחס. אז אנחנו מחפשים חופש אבל לא רוצים ליצור את הדרך שמובילה אל החופש הזה. אנחנו רוצים לזכות בחופש מבלי לעבוד להשיג אותו באמת. אנחנו מנסים לגנוב את החופש ולא לזכות בו.. אהבה ללא תנאים מתקיימת רק לאחר קיום הצרכים כל אחד של עצמו, כל אחד של האחר, וכל אחד של הזוגיות עצמה. רק לאחר מיכן תיפתח דלת אל האהבה ללא תנאי, רק אז הנפשות שלכם נפגשות באמת. ולכן מה שצריך לעשות הוא, לבוא להידברות על הדברים המשותפים, לשתף ברגשות והכי חשוב להיות כנה ביחס ליכולת שלך ולהזדהות עם בת הזוג. תאר לעצמך שאתה מנסה למזוג לעצמך לשתות אבל אין לך כלי שיכיל את המשקה, מה שיקרה זה שהמשקה הזה ישפך וילך לאיבוד, כי אין לו מקום שיכול להכיל אותו. כך גם במערכת היחסים שלך, ההגדרה היא הכלי שיכיל את המחויבות שלכם. של כל אחד בנפרד ושל שניכם יחד.

התאמה בין הכלי לבין המילוי.

מעבר להגדרה יש מושג שנקרא יכולת, יכולת פיזית ויכולת נפשית. למשל לא תוכל להרים משקל כבד ממשקל הגוף שלך, והחשוב עוד יותר לזהות את הכלי הנפשי שיכול להכיל את הזולת, את היחסים ובעיקר וקודם כל זה את עצמך. כך שהכל מתחיל ממך, אתה מזהה את הכלי שאתה, את כלי הקיבול הנפשי ואת יכולת הספיגה שלך, ולאחר מיכן אתה ממשיך להגדיל את הכלי שאתה דרך הזולת. איך עושים את זה? שאלה מצוינת. הכל על ידי תקשורת:

כאשר החלק העיקרי בתקשורת בינאישית הוא החלק של ההקשבה.

כן, במעשה פשוט של הקשבה אקטיבית אתה פועל להגדלת כלי הקיבול שלך.

אתה מגדיל את סף הסבלנות שלך ואתה נעשה נעים יותר לסביבה, מכיל יותר ונמצא שם בנוכחות. ותכלס בינינו זה מה שכל אשה היתה רוצה לעצמה, כי זה יושב בבסיס כל מערכות היחסים בין אנשים. היכולת הזו להקשיב, להכיל ולהיות נוכח שם בהוויה מלאה ברמה הנפשית והפיזית זה כל מה שניתן לבקש.. שיהיה בהצלחה גדולה

בהצלחה

הכותב, מיכאל אלר, מנהל מכון 'תבין' תל אביב. חוקר נפש. מנתח התנהגות. מאבחן ומעצב אישיות.

מומחה לתקשורת ויחסים בינאישיים. מגשר. יועץ אישי זוגי משפחתי וחינוכי.

#זוגיות #יעוץזוגי #מיכאלאלר