מדי פעם אני מקבל שיחות טלפון בסגנון הבא:

"קיבלנו המלצה עליך כמרצה, אבל על מה בעצם אתה מדבר?", או "ההורים אצלנו מאד רגישים \ שמרניים, אתה יכול לשלוח לי את המצגת לפני ההרצאה?".

שלא להזכיר את שיחות הטלפון ברבע לשמונה בבוקר, כמה דקות לפני שאני כבר נכנס לכיתות "מדברת היועצת, יש כמה הורים שהביעו דאגה מהפגישה שלך עם התלמידים היום....". האמת, השיחות האלה בדרך כלל משעשעות אותי. הן מראות לי כמה גדול הפער בין המקום בו אני נמצא היום לבין מה שאחרים תופסים את מה אני עושה. למעלה משלוש שנים אני מעביר סדנאות בנושאים של מיניות בריאה. האמת, התחלתי עם זה כבר כמה שנים קודם לכן, רק שלא ידעתי להגדיר את מה שאני עושה כחינוך למיניות בריאה. אבל מה זה בעצם?

כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו מהי מיניות בעיניו. לא מעט פעמים בשיחות עם הורים ומורים אני פוגש אנשים שעבורם המילה הזו מאד טעונה. היא טעונה בזיכרונות וחוויות אישיות שלנו - חלקם מוצלחים וחלקם טראומטיים. אנחנו לוקחים את ההיסטוריה שלנו, החינוך שלנו, המסרים שחלחלו אלינו מתוך מסך הטלוויזיה ומתוך השיחות בבית הספר ומלבישים את כולם על מילה אחת קטנה. "מיניות". דווקא אצל ילדים ונערים המילה הזו הרבה יותר תמימה ונקיה.

בעיני, חינוך למיניות בריאה זה לא (רק) איך באים ילדים לעולם, זה לא לדבר על מה אסור ומה מותר. חינוך למיניות בריאה קודם כל עוסק בקשר שלי עם עצמי. איך אני מכיר את הגוף שלי, עד כמה אני אוהב את הגוף שלי, איך אני חושב שגבר או אישה "צריכים להראות" ועד כמה אני מרוצה מאיך שאני נראה. אחרי שאני מחובר לעצמי אפשר להתחיל לשוחח על זוגיות, רגשות, תקשורת וגם על מגע בין אנשים שונים. לפעמים חשוב לי להדגיש מתי צריך להקפיד לא לגעת ומה הגבולות של כל אחד מול הגוף של האחר.

להיות מחנך למיניות בריאה זה לתת תשובות מהימנות ומותאמות גיל לשאלות שכבר קיימות שם. מעטות הפעמים שאני מרגיש שחשפתי נערים לתכנים שהם לא הכירו. בדרך כלל התפקיד שלי הוא לקחת שמועות, חלקיקי עובדות ומידע שגוי ולתווך אותם לקהל השומעים בצורה מסודרת. נתקלתי יותר מפעם אחת בתלמידים בכיתה ו' ששואלים אותי על אמצעי מניעה, תכנים פורנוגרפיים או חוויות של הטרדות מיניות. אני נפגש כל הזמן בשאלות שחלקם מבוססות ידע פשוט, ובכל זאת לתלמידים יותר קל לשאול אותי מאשר את הוריהם (כמו תלמיד שהתקשר אלי כדי שאסביר לחבר שלו איך שהוא אחד מתוך שלישיה שנולדה ביחד). מצד שני, לפעמים יש בורות שמדאיגה אותי (כמו קבוצה של סטודנטיות ששליש מהן לא ידעו כמה פתחים יש לאישה בתחתית רצפת האגן).

שבו עם הילדים שלכם בנחת. דברו איתם על היכרות הגוף, על אהבה עצמית, על רגשות, על זוגיות.

גם אתם מחנכים למיניות בריאה, אפילו בלי שאתם יודעים את זה....

הכותב, אלעד חמיאל, הוא קרימינולוג קליני (M.A) ומחנך למיניות בריאה, מנחה סדנאות והרצאות למתבגרים ומבוגרים