שו"ת: האם מותר לדחות ביאה בליל כלולות
עודכן: 24 בינו׳ 2021
שאלה:
שלום הרב
אני מתעתדת להיות מדריכת כלות (לומדת כרגע רוצה ללמד בקרוב). רציתי לשאול לגבי קיום יחסים בליל כלולות, פעמים רבות זוגות ששמרו נגיעה לפני החתונה זקוקים לזמן רב כדי להרגיש מוכנים לקיום כיחסים. אולי ימים או שבועות.
אני רוצה לומר לכלות שלי שייקחו את הזמן ויגיעו לזה באטיות בקצב שנוח להם. הבעיה שמתעוררת עם זה היא: כאשר הכלה מקבלת דם או וסת היא נעשית נידה וכיון שלא קיימו יחסים לפני, היא נעשית אסורה להיות עם בעלה בבית אחד. כך אמר לי רב אחד שהתייעצתי עימו ואמר שיעשו בלילה ראשון או שני אבל לא להתעכב מסיבה זו. מה אומר הרב על העניין? מבחינת רגשות בני הזוג והשקפת ההלכה על העניין?
בברכה,
מדריכת הכלה
תשובה:
למדריכת הכלה שלום!
כיום אני מנחה את הזוגות לקיים בעילת מצווה רק כשהם מרגישים מוכנים מבחינה גופנית ונפשית. להלן דברים שכתב הרב אלישיב קנוהל בנושא:
מי שמנחה את הזוגות שחובה עליהם לממש את חיי האישות כבר בלילה הראשון, מעיד על הניתוק שלו מהמציאות. בדרך כלל בני הזוג יצטרכו ליותר זמן גם כדי להתרגל זה לזה תחילה, ובעיקר כדי להגיע ליכולת הביצועית (קשיים אופייניים שונים יכולים להופיע בימים הראשונים הן מצדו של החתן הן מצד הכלה, ואכמ"ל). אשר על כן, אני ממליץ להשתמש בביטוי 'חיי האישות הראשונים', במקום הביטוי 'ליל כלולות'. מי שיתאים להם הדבר - יהיה זה בלילה הראשון, ואצל מי שיידחה - יידחה כפי שהמציאות תוביל אותם. אין לקבוע מסמרות ובכך להלחיץ, אלא להפך - להרגיע ולתת לגיטימציה לכל מציאות מתהווה. יחד עם זאת נכון לשדר מסר נוסף - להתנגד לדחייה ממושכת שאינה מתחשבת כלל בשאלת השחתת הזרע. כשבני הזוג מוכנים ויכולים, ובעיקר כשאצל החתן קיימת תופעה של פליטה מהירה, ראוי שייגשו, בהסכמה הדדית, לממש את חיי האישות השלמים בהקדם (מתוך מאמרו של הרב יצחק אבי רונס , האם אפשר לדחות את ליל כלולות, תחומין לו).
מכאן שעכשיו ראוי לכנות את מצוות ליל כלולות, לחיי אישות ראשונים.
ראי שם את מאמרו של הרב רונס שמביא סיבות שונות מהפוסקים לאורך הדורות שנהגו לדחות את יחסי האישות הראשונים על מנת שהחתן והכלה יוכלו להתרגל זה לזה מסיבות נפשיות וגופניות.
היום אנו יודעים על נזק גדול שנעשה לחלק מהכלות שהרגישו שכפו אותם ליחסי אישות לפני שהיו מוכנות, וכל זה כדי לקיים את המצווה בזמן או כדי שלא ייאסרו כי עוד לא קיימו יחסים מלאים.
מבחינה הלכתית, חתן וכלה אחרי החופה שיכולים לקיים יחסים ואף עסקו במגע זה או אחר, אך דחו ולא קיימו יחסים מלאים, כי לא הצליחו או כי לא היו מוכנים, אינם נאסרים ויכולים להמשיך לחיות בייחוד. מתי חז"ל חששו שהזוג ייכשל באיסור נדה? כאשר רצו לקיים יחסים מלאים ואז הכלה פירסה נדה וזה נמנע מהם. במקרה זה, חז"ל הצריכו שומרים ואסור להם להתייחד. אך כאשר זה נבע מבחירת הזוג, אזי אין לחשוש שמא ייכשלו באיסור נדה והם לא צריכים שומרים (עיינו תרומת הדשן סי' רנג, רמ"א קצ"ב סעיף ב' וספר "שערי אורה" עמ' 12-13 שחילק בין מצבים שיש להחמיר למצבים שאין להחמיר).
המצב בימינו הוא שיש הרבה יותר מודעות לגוף. כיון שכבר שמעתי פעמים רבות על הטראומה שמשאירה את חותמה כאשר ממהרים לקיים יחסים, אני סבור היום שיש להדריך את החתנים והכלות להחליט ביחד מתי יקיימו יחסים ואין חובה לקיים את בעילת המצווה בליל כלולות.
כמובן, שאם הם רוצים לנסות בפעם הראשונה בליל כלולות, הם יכולים בשמחה.
עניין אחרון: ראוי שהחתן והכלה ידברו מעט על יחסי האישות הראשוניים שלה לקראת החתונה בתקופת האירוסין. על אף הרגישות לדבר על דברים כאלו כשעוד לא נשואים – אין ברירה על מנת למנוע תקלות שיכולות לקרות אם לא הם דיברו. א. הדבר מבשר פתיחות נפשית בין שני בני הזוג וזה מאד חיובי. ב. אם אחד מבני הזוג מאד מצפה לקיים יחסים בלילה הראשון והשני או השנייה לא מוכנים בשום פנים ואופן, אז כדי למנוע אכזבה וח"ו מריבה, כבר במפגש האינטימי הראשון, כדאי שיתאמו ביניהם.
ביחד עם זה, אין זה נכון להאריך בדיבור בנושא כיון שהם נמצאים במצב לא שלם של קירבה נפשית של חתן וכלה העומדים להתחתן, ומצד שני, ריחוק גופני. לכן, ראוי לעשות תיאומים ושיחה על הנושא מה שנדרש ולא יותר מזה.
בכבוד רב ובברכה
