אומרת הגמרא "איש ואישה זכו- שכינה בניהם, לא זכו- אש אוכלתן" (סוטה יז, א). מדרשה זו של רבי עקיבא אנו לומדים שבמצב תקין של זכייה, קיים בין בני הזוג מרחב של שכינה, מרחב מחיה שמאפשר לכל אחד לגדול ולצמוח בשדה האיש שלו. יש קשר, יש ידידות אבל אין ערבוב שדות. לעיתים נדמה לנו שבין בני זוג אין שום צורך בגבולות, להפך. נדמה לנו שככל שנתערבב יותר, כך נהיה קרובים יותר, אוהבים יותר ומשמעותיים יותר אחד לשני. ימימה אביטל ע"ה מסבירה לנו את האשלייה שבקרבה ללא גבולות: "ניקח גם זוג. אם נראה אותם מדי דבוקים זה לזה נראה אותם כאוהבים ולמעשה בסופו של דבר יהיה ריב כי אין מרחב מחיה לאף אחד. אין מנוחה. אין חימצון לפעולות האישיות, לרצון האישי, למחשבה אישית בתיאום עם השני" (ימימה אביטל ע"ה)

כדי להצליח להתחבר באמת, עלינו ליצור בזוגיות גבולות והפרדה. כשכל אחד מבני הזוג מכבד היטב את השדה האישי שלו, ולא מנסה להתערבב בשדה של השני. רק אז יש מרחב ומקום לשכינה להיכנס ביניהם, יש מרחב ומקום לכל אחד להתפתח. כאשר לא מכבדים את המקום האישי של כל אחד מבני הזוג, ומנסים לפלוש לשדה של השני אנו נכנסים לאזור בין בני הזוג שהשכינה אמורה להיות מצויה בו, לאזור של קודש הקודשים, אזור שמי שלא מורשה להיכנס אליו עלול למות או להישרף באש של הקדושה. זוגיות צריכה מרחב מחיה לכל אחד. בין בתחילת הקשר ובין אם זה בזוגיות רבת-שנים. כשיש לכל אחד מבני הזוג את תחומי העיסוק שלו, את המרחב שלו ליצור, להתפתח ולגדול - אנו מגיעים אל הזוגיות שלמים יותר, ומימלא לא מנסים לינוק מהזוגיות בכוח את מה שחסר לנו בתוכנו.

כשאנו חסרים אנו מחפשים השלמה אצל השני, אנו דורשים חום, אהבה, יחס ועוד. במקום שיש דרישה, שאין חמצן, שחסר אוויר, אין מנוס מריב, אין מנוס מאש, על זה נאמר "לא זכו-אש אוכלתן".

במרחב האינטימי ככל שנאפשר, שנקשיב ושנכבד את הקצב של השני כך האינטימיות בנינו תלך ותתעמק, תלך ותתרחב. ביקורת, דרישה, דחיקה והשוואה רק גורמים לריחוק, לסגירות ולנתק. אמירות בסגנון "את לא מספיק זורמת", "אתה לא מספיק חושק בי", "אנחנו מקימים יחסים מתחת לממוצע של כל הזוגות האחרים" בד"כ לא גורמים לאף אחד מהצדדים לשנות את ההתנהגות ולרוב לא מובילים למקומות טובים. מותר לדבר, צריך להגיד את מה שיושב על הלב, אבל תמיד ממקום שמדבר על רצונות שלי, כאבים שלי ולא מתוך האשמה ודחיקה של האחר. למשל: "אני מאוד אוהב את הביחד שלנו, כל כך נעים לי שאנחנו יחד, הייתי רוצה לחשוב איתך על דרכים שנוכל לפנות לעצמנו יותר זמן ומרחב להשקיע בקשר האינטימי שלנו". בטבע הדברים מאוד ברורים לנו, כשאנו שותלים עץ אנחנו לא עומדים לידו עם סטופר ומחכים שיגדל, שיוציא עלים, שיצמיח פירות, אנחנו מבינים שהעץ צריך מרחב, צריך זמן, צריך תנאים של מים, אדמה ואויר, ורק אם יקבל את כל אלו יוכל בעז"ה בעתיד להוציא גם פירות. גם המרחב האינטימי דורש השקעה, דורש טיפוח, צריך תנאים כדי לגדול ולפרוח.

זכיה בזוגיות היא למצוא את הטוב שקיים בביחד שלנו, לעשות ביחד את מה שמתאים לנו, ואת מה שחסר לנו- להשלים לבד. אפשר להתפנק במסאז' כדי למלא חסך במגע, לצאת לבד להליכה ולהתמלא מהזמן שנוצר למפגש אישי עם עצמי, ולחזור רעננה אל תוך הקשר הזוגי. רק כששני בני הזוג יציבים, מלאים ועשירים כל אחד בשדה שלו, המפגש בניהם יכול להוליד ביחד אמיתי, מקום שהשכינה והברכה שורים בו.

(מבוסס על שיעור של עידית שלו בחשיבה הכרתית)

הכותבת היא מחנכת ומדריכה למיניות בריאה ומדריכת כלות.

בעלת תואר B.ed בחינוך מיוחד וסטודנטית לתואר שני M.A בייעוץ חינוכי. בוגרת מרכז יהל.

בעלת עשר שנות ניסיון בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי- עבודה בגנים, בתי-ספר, תיכונים והדרכת נוער.

מעבירה הרצאות, סדנאות להורים ובני נוער.