בהתחלה הכל זרם הייתה אהבה ואפילו אהבה גדולה. שנינו יחד וכל אחד לחוד הרגשנו את התשוקה. הלכנו יחד חשבנו יחד הרגשנו יחד, חווינו הרבה חוויות משותפות. לא יכולנו אפילו להסיר את המבטים זה מזו. חלמנו הגשמנו חשנו את הפרפרים בבטן ואת הניצוץ בעיניים. לא יכולנו לעזוב אחד את היד של השניה, הרגשנו אחד ממש. ופתאום מצאנו את עצמנו נכנסים מהר מאד לשיגרת החיים, חווינו שחיקה בנישואין. משהו נשמט לנו מבין הידיים. נראה כי מירוץ החיים ממש דוחף אותנו חזק אל מטלות היומיום ומסיח את דעתנו מהדבר האמתי. הבננו שאם לא נחזיק חזק בזוגיות הרי שבהכרח לא רק שהיא לא תתקיים, היא עלולה להתפרק ומהר. אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במצב של כמעט ואין זמן לדבר או לשמוע אחד את השני, הכל הופך לפקודות טכניות כאילו היינו רובוטים. תיקח! תביא! תעשה! תקני! שלא נדבר על להקשיב לרחשי הלב או לפתח שיחות נפש, להשקיע זמן איכות בזוגיות או לצאת יחד רק שנינו לבד לצעוד על קו החוף, להתחבק אל מול השקיעה, או למצוא פינה שקטה בזמן להסתכל אחד לשני בעיניים כדי להתאהב מחדש.

שחיקה בנישואין היא הנושא שהגיע למצב הכי שחוק שאפשר. הוא הדבר הכי נסתר ועמוק במערכות יחסים. כיום הציפיה ממערכות יחסים פחתה ויותר ויותר זוגות מאבדים תקווה ואמון במושג אהבה. שלא נדבר על אהבת אמת. כיום אהבה, מתן תשומת לב, או יחס של קירבה נפשית לוקים בחסר אצל הרבה זוגות. מדחיקים ומנסים לחשוב שהדבר יפתר מאליו ופתאום הזוגיות תצמח. זה מגיע למקום בלתי נסבל, אבל אז מטפלים רק בסימפטומים, וכך נותרת האהבה שחוקה ונשכחת.

כשתנבונן לבחון מהו הגורם לשחיקה נמצא כי הדבר הבולט ביותר במערכות יחסים, באופן כללי בין אנשים, בזוגיות, בנישואין ובמשפחה בפרט, הוא נושא הכבוד. כאשר אנחנו נכנסים למערכת יחסים כלשהי הדבר הראשון שעלינו לשים אליו לב הוא להתייחס בכבוד לדעתו השונה של הזולת.

אין יתרון בכך אם אנחנו מכבדים או מתייחסים יפה לדעות שוות לשלנו. מדרגת האדם שבנו נמדדת ובאה לידי ביטוי דווקא מתוך השונות וההתייחסות לשונה בצורה מכבדת. דווקא כאשר קשה לנו לעשות למען, כבד לנו, אז נמדדת הזוגיות.

כל מהות הנישואין היא היציאה ממי שאנחנו אל תפיסת עולם שונה ואחרת. או למעשה הצד השני של המטבע, כי למעשה כל אחד רואה את אותה סיטואציה אבל נקודת המבט שלו שונה. כל אחד רואה זוית אחרת וכדי לראות את התמונה השלמה עלינו להטות אוזן ולהקשיב.

כאן נכנס נושא התקשורת הבינאישית, להקשיב בדרך של כבוד. ובתקשורת באים לידי ביטוי כל מיני אלמנטים שהמציאות הזוגית משתקפת בהם. כמו למשל: אמון, כבוד, ויתור, אהבה, הערכה או לחילופין ביטויים של השפלה או זלזול, יחס לא מכבד.

האדם הרווק רגיל להיות לבד, אינו בהכרח חולק או משתף את עולמו עם הזולת, אך בהגיעו לפרק הנישואין הוא צריך לחלוק לשתף ואולי גם לתת את חלקו לזולת ועדיין להיות שמח בחלקו. נראה כי זה כל מהות הנישואין להכיר בכך שיש מישהו נוסף שנמצא חוץ ממך, חוץ אליך..

אמנם, כאשר אנחנו מדברים על זוגיות בריאה אנחנו כן רוצים את המרחב הנפשי שיהיה לכל אינדיבידואל בתוך המערכת הזוגית. אנחנו לא רוצים זוגיות תלותית, או שהאינדיבידואלים יתערבבו ויאבדו את זהותם בתוך המערכת הזוגית. אז איך יתכן שאתה משתמש בנפרדות למען הזוגיות שלך? איך יתכן שאתה עדיין נפרד ולמרות זאת אתה בזוגיות?

התשובה היא, דרך הכבוד. כאשר אתה לומד להתבונן בעצמך, מכיר בצרכים שלך, יודע את הרצונות שלך, מרגיש את הרגשות הלב שלך, אתה מוכן ופתוח לשמוע להקשיב ולראות את נקודת מבטו של השני.

נמצא שדווקא מתוך הנפרדות וידיעת והכרת הזהות העצמית שלך, שאתה מכיר ויודע מי אתה, מכיר ומרגיש את עצמך, יודע את גבולות היכולת שלך, מכיר היטב את קווי המתאר של הדמות שלך אז אתה יכול לפתח זוגיות מכבדת שמאפשרת ונותנת את המרחב הנדרש לבן הזוג.

אז כבוד יכול להרחיק וכבוד יכול לקרב. השאלה רק מאיזה מקום בנפש הוא מגיע, אם הוא מגיע ממקום של אגו, אז אתה שומר אותו לעצמך וכך הוא ייצור נפרדות, קרירות וריחוק. אבל אם הוא מגיע ממקום שלם בנפש, אז אתה מוכן לחלוק אותו עם הזולת וכך הוא ייצור חיבור דרך תקשורת בריאה ורצון לאחדות ושלום.

זהו המפתח אל דלת הכניסה הזוגית. חשוב לזכור כי כניסה לבית אינה רק כניסה פיזית, כניסה היא בעיקר אל הבית נפשי, כניסה אל עולם הנפש של הזולת. וכניסה כזו מתאפשרת רק בדרך של כבוד הערכה והערצה. מתוך מקום של סקרנות ותשוקה לדעת לרצות ולברר את צרכי הזולת, ואיך להשביע את רצונו. כך באופן זה כל המרחב התודעתי מתמלא בדבר אחד, באהבה.

הכותב, מיכאל אלר, חוקר נפש. מנתח התנהגות. מאבחן ומעצב אישיות. מומחה לתקשורת ויחסים בינאישיים. מגשר. יועץ אישי זוגי משפחתי וחינוכי. מנהל מכון 'תבין' תל אביב.

#זוגיות #יעוץזוגי