היא התקשרה בשעת לילה. "סליחה על השעה, אבל אנחנו קצת חסרי אונים. ידענו שנצטרף לשוחח מתישהו עם הבן שלנו על זה. כבר התחלנו לברר על מענה שיתאים לצרכים שלנו בבית. אבל מי חשב שנמצא את הבן הבכור גולש באתר פורנוגרפי, כבר בגיל עשר? מה אומרים לו".

הייתי באמצע ההכנה של ארוחת הערב לילדים כשהטלפון צלצל. על הקו היה אבא מאד נסער. "קיבלתי את הטלפון שלך מחבר. אני צריך שתגיד לי מה לעשות. הגעתי היום מוקדם מהעבודה ושמעתי רעשים מוזרים במקלחת. פתחתי קצת את הדלת וראיתי את בן ה-13 במקלחת עם חצאית של אחותו ומלפפון... מה עובר עליו? מה אני אמור לעשות עכשיו – לצעוק עליו? להרביץ לו?". "יכול להיות שהבן שלך נחשף לתכנים פורנוגרפיים?" אני שואל. "מה פתאום?!". יש לנו סינון בבית. אסור להם להביא טלפונים לבית ספר. אין סיכוי שזה קרה". "הבנתי", אני עונה. "יכול להיות שמישהו הטריד מינית את הבן שלך?". "לא נראה לי. אז מה אמרת לגבי פורנוגרפיה?"

רבות נכתב, גם באתר זה, על ההשפעות המזיקות של חשיפה לפורנוגרפיה. אני רוצה להתייחס לנושא מכיוון אחר – ההתייחסות לנושא מהמקום של ההורים. קודם כל צריך לזכור שגם בנושא הזה העולם מאד השתנה בשנים האחרונות. תעשיית התכנים הפורנוגרפיים מגלגלת מליארדי דולרים בכל שנה. בעבר, רוב הרווחים היו ממכירה של תכנים. היום הרבה מאד תכנים נגישים בחינם, והחברות מרוויחות ממכירה של שטחי פרסום. מבחינת החברות, פחות אכפת להם מה אתם רואים – העיקר שתיכנסו לאתר שלהם. לחברות שמפיצות את התכנים יש אינטרס גדול הרבה יותר שיצפו בתכנים, מאשר האינטרנס של הנערים עצמם לצפות בזה. נוצר מצב שבאינטרנט יקפצו תכנים פורנוגרפיים, גם כשאתה ממש לא רוצה להיחשף לזה.

המח האנושי מאורגן בצורה כזו, שבמהלך ההתפתחות האנושית, עירום אנושי מעורר אצלו תחושות נעימות ורצון לראות עוד. כשהחשיפה הראשונית לפורנוגרפיה נעשית בגיל צעיר, קשה מאד להבין מה בסדר ומה לא בסדר במידע אליו נחשפים. ילדים חשים עוררות מינית, נהנים וממשיכים לצפות. לפעמים עוברים שבועות או חודשים, עד שהם מבינים מה לא בסדר במה שהם צופים, ואז כבר קשה מאד להפסיק עם ההרגל הזה. יכולים נער או נערה עם עולם ערכים ומוסר מאד משמעותי שצופים בתכנים פורנוגרפיים. הרבה פעמים זה לא נתפס בעיניהם כסתירה. צריך לזכור שגם אם מצאתם את הבן העילוי שלכם, או את ביתכם גומלת החסדים, צופים בתכנים לא מכובדים, זה לא פוסל את הזכויות הרבות שיש לו.

איך אנחנו כהורים יכולים להירתם ולסייע בנושא הזה. קודם כל מניעה – להשתדל לשים סנן כלשהו על רשת האינטרנט. למקם את המחשב במקום ציבורי בבית ולא בחדר סגור. לא לאפשר לילדים להינעל בחדר עם לפטופ-סמטרפון-טבלט. רוצים לראות סרטים ביוטיוב – מוזמנים לעשות את זה בשמחה בספה בסלון, בשולחן במטבח או בכל חלל ציבורי אחר בבית. דבר שני, שוחחו איתם. לפעמים ילדים מגיעים לאתרים האלה בגלל שאלות שיש להם או מתוך סקרנות. לפעמים הם צופים בתכנים ולא מבינים במה הם צופים. חשוב להסביר להם שמדובר בסרטים מדומיינים – ככה לא נראית זוגיות ואינטימיות בין בני זוג. ככה לא נראים יחסים אינטימיים והאיברים של השחקנים בסרטים האלה אל מציאותיים. חשוב להסביר שהתעשייה הזו מאד נצלנית כלפי המשתתפים וחלק גדול מהמשתתפים בסרטים מתים באופן לא טבעי ובגיל צעיר בגלל האלימות והקושי הרגשי שנוצר כשמשתתפים בכאלה תכנים. תסבירו להם על היופי של החיבור בין רגש ומגע, על אינטימיות אמיתית, שלא מצטלמים בה ולא משתפים את כולם והיא נשארת רק בין בני זוג אוהבים.

אם בעבר פורנוגרפיה נתפסה כ"משהו של סוטים", היום חלק גדול מבני הנוער חשופים לכך. זה לא אומר שהדור של היום "מקולקל" יותר, אלא שאנחנו צריכים להכין אותם לאתגרים המודרניים בצורה טובה יותר.

* הערה חשובה לסיום – כל מה שנכתב כאן על מחשב- רלוונטי באותה מידה לטלפונים חכמים...

שתהיה תקשורת טובה

אלעד

הכותב, אלעד חמיאל, הוא קרימינולוג קליני (M.A) ומחנך למיניות בריאה, מנחה סדנאות והרצאות למתבגרים ומבוגרים.