שאלה

לרב שלום והברכה.

אנחנו נשואים 11 שנה ויש לנו 3 ילדים. שאלתי היא על ליל הטבילה.

איך עלינו לנהוג ביחסים של ליל הטבילה. אני מתכונן ללילה זה לאחר תקופת הרחקה ארוכה, אך דווקא אז לא תמיד הולך בינינו. זה לא מה שהבטיחו לנו של געגוע עמוק ושל לילה רומנטי.

בברכה.

תשובה

שלום!

שאלת שאלה חשובה מאוד המטרידה זוגות רבים.

מבחינה הלכתית פשוטה ישנה הדרכה חזלי"ת שהזוג יקיים יחסי אישות בליל הטבילה. כך נהגו לפי המסורת וראוי לנסות להקפיד על זה ולהתכוונן לזה מבחינה מחשבתית ואישית.

כדי להגיע לערב הזה באווירה הנכונה, על הבעל לעשות הכנות לא פחותות מאשר האישה. ההכנות של האישה הן בעיקרן הלכתיות הכוללות הכנות לטבילה במקווה.

לעומתה, ההכנות של הבעל הן של כל האווירה מסביב. ראשית, עליך להגיע מספיק מוקדם הביתה אם אתה לרוב נוהג לעבוד עד מאוחר. עליך לסדר את הבית, לשטוף כלים, להכין ארוחת ערב לילדים ולהשכיב אותם לישון.

לאחר מכן, עליך להתקלח ולהתבשם (אם אשתך אוהבת) ולהכין את חדר השינה שיהיה מסודר ומזמין.

במילים אחרות מה שאני מנסה לטעון הוא שהתקופה של ההרחקה בימינו אינה בהכרח מספיקה כדי ליצור תשוקה הדדית, ואם רוצים שיהיה ערב זוגי משותף ונעים, יש לעשות לזה הכנות רציניות.

אולי הדבר החשוב ביותר הוא שכאשר אשתך חוזרת מהמקווה, תוודא שאתה לא בנייד, ועדיף שהוא יהיה מכובה לכל הערב. אין דבר מעליב יותר לאדם שכאשר הוא מדבר עם מישהו, השני נמצא בנייד, ובמיוחד בערב זה. אני יודע שזה קשה מאד לכבות ניידים, אבל כדאי לנסות את זה פעם.

אך כאן אני רוצה להעיר ולהתייחס לנקודה מאד חשובה לגבי ליל הטבילה. ישנן נשים שמתקשות לעבור מיידית מהמצב

של "הכל אסור" למצב של "הכל מותר". ישנן נשים שהחזרה מתקופת ההרחקה לתקופת הקירבה הגופנית דורשת הדרגה. בשביל אישה כזאת, קיום יחסי אישות בליל הטבילה הוא קשה מאד. היא לא נהנית ולא מעוניינת בזה. היא היתה מעדיפה קירבה ואינטימיות נפשית וגופנית, אך ללא מעבר מיידי לקיום יחסי אישות. כמובן, זה משתנה מאישה לאישה, אבל בוודאי על הבעל להיות רגיש לאפשרות כזאת. אם ככה, על הבעל לשוחח מראש על מציאות כזאת עם אשתו ולברר אם היא היתה מעדיפה הדרגתיות בחזרה לחיי אישות מלאים. ואם כך, ישנה שאלה: "מה נעשה עם ההלכה: "וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה (שו"ע או"ח סי' ר"מ ועיין דרכי טהרה עמ' קפ"ג)? לכאורה על פי זה אין אפשרות לדחות את קיום יחסי האישות? אז ברור שההלכה לא התכוונה שאדם יקיים יחסים עם אין זה מתאים לאישה. והרי זה דומה לאישה שמוחלת על ליל עונתה או שהיא חלשה, שאז הבעל פטור (עיין שם בדרכי טהרה ובעמ' קפד).

כלומר, כל המטרה של מצוות עונה וחיי אישות בין הבעל והאישה זה שתהיה קירבה נפשית וגופנית ביניהם (אם הם כבר קיימו מצוות פרו ורבו). אם היחסים לא מקרבים אלא מרחיקים, אז הבעל פטור מיחסים אלו. ועל כן נדרשת התחשבות מרובה באישה ובירור מה מצבה הנפשי לאחר תקופת הרחקה כה ארוכה. ואז בלילה זה אתם יכולים לישון בקירוב בשר, ובחיבוקים ונשיקות, ולא בהכרח בקיום יחסים מלאים.

אוסיף ואציין שישנם נשים רבות שמחכות בקוצר רוח לקיום חיי אישות מלאים בליל הטבילה לאחר תקופת ההרחקה, ולכן אין כאן כלל החל על כולם, אלא דורש שיחה רצינית מעמיקה עם אשתך בעניין זה.

לגבי אופן קיום היחסים עצמם בליל הטבילה: אפשר להמליץ על הדבר הבא. כידוע בין בני זוג אין תמיד התאמה. יש דברים שהאישה נהנית מהם, ויש דברים שהגבר נהנה מהם. יש פעמים שיותר משקיעים באישה, ויש פעמים שיותר משקיעים בגבר. אני ממליץ שליל הטבילה יוקדש בעיקר לאישה. זאת אומרת שהיא תוביל ותדריך מה היא רוצה ומה נעים לה בגופה וביחסים ויינתן יותר תשומת לב אליה. בפעם הבא שתקיימו יחסים, אפשר להפך את התפקידים, אבל הפעם היא במוקד תשומת הלב. לאחר כל ההכנות וההשקעה הנדרשת לטובת הטבילה במקווה, מגיע לה פינוק מאת הבעל גם באופן זה.

ניתן לדבר על זה מראש על מנת להתכונן ולדעת לקראת מה הולכים, או ניתן להפתיע את בת הזוג עם הצעה כזאת – הכל לפי מה שאתה מכיר שמתאים לאישה.

בהצלחה רבה,

אברהם שמואל