ההתייחסות בעולם היום למיניות של נערים לעומת נערות היא שונה בתכלית. הכל יוצאים מתוך הנחה שלנערים יש יצר מיני בריא ואולי אף מופרז, שצריך לרסנו, לעומת בנות, שאין להן בכלל [עד לחתונה ואולי אף אחרי]. קיראו את ספרי ההדרכה לנוער, לבתי ספר, לחינוך לצניעות ועוד, ותיראו איך זה כתוב שם בצורה זו או אחרת. בהדרכה ללבוש צנוע לעולם ידברו על הצורך של בנות להתכסות כדי לא למשוך את הבנים, אבל לעולם לא ידברו על כך שייתכן שגם בנים שהולכים ללא חולצות מושכים בנות. כל זה חלק מעיוותי החיים המודרניים והכתבות של ערכי תרבות.

דווקא הגמרא במסכת סנהדרין הנלמדת בימים אילו בדף היומי, הכירה וגם הכירה בחשק המיני של בנות צעירות וכך היא אומרת :

"דתניא: "אל תחלל את בתך להזנותה" - רבי אליעזר אומר: זה המשיא את בתו לזקן. רבי עקיבא אומר : זה המשהא בתו בוגרת. אמר רב כהנא משום רבי עקיבא: אין לך עני בישראל אלא רשע ערום והמשהא בתו בוגרת

(סנהדרין דף ע"ו ע"א).

הגמרא מבקרת בצורה חריפה את האבא שמשיא את בתו הצעירה לאדם זקן. רש"י מסביר: "המשיא בתו לזקן - ומתוך שאינה מקבלתו מזנה היא עליו". כלומר, בגלל הפערים בין אישה צעירה לאדם זקן בסופו של דבר המציאות הזאת תגרום לאישה לזנות מעליו. לפי רבי עקיבא אותו רעיון ניתן לומר לאדם שלא דואג לכך שבתו תתחתן בעודה נערה. כמובן, אין במציאות של ימינו, רצון או אפשרות לחתן בנות בגיל כל כך צעיר, אבל בימי חז"ל זה היה מצב נורמלי (גיל בוגרת היא מעל בת 12). רבי עקיבא מזהיר ממציאות שלאבא יש שיקולים כנראה כלכליים באיחור חתונת ביתו (עני בישראל שהוא רשע ערום). רש"י מסביר את הדברים הבאים:

זה המשהה בתו בוגרת. שמתאווה להפקירה ומזנה. משהה בתו בוגרת. שמשהא אותה בשביל מלאכה וזו היא ערמת רשע שגורם להזנותה בשביל הנאתו שאין רוצה לקנות שפחה לשמשו:

רש"י מסביר שהאבא הוא רשע בכך שהוא מעדיף להשאיר את ביתו בבית שתשמש אותו ובכך יחסוך העסקה של שפחה עבורו. על ידי כך הבת שלו עלולה לצאת לזנות, כיון שהיא כבר מתבגרת ואין לה אפיק מותר ליצר המיני שלה.

פעם אחרי פעם, הגמרא מלמדת אותי אמפתיה והבנה של המצב האנושי. הסוגיה הזאת מכירה בצורך המיני האנושי

ובייחוד של בנות. עד היום ההתייחסות של הורים ושל [חלק מה]מורות באולפנות היא שלבנות אין יצר מיני (ובוודאי לא כמו בנים). לכן עיקר החינוך לבנות, גם בבתי ספר כלליים ולא דתיים הוא איך להיות מוגנת מינית מפני הבנים חסרי הרסן, ולא שהבת היא אישיות מינית משל עצמה. הגישה הנכונה צריכה להיות בהכרה בצורך הזה על ידי מתן אפשרות של שיחה במקום בטוח ומכבד (בוודאי רק על ידי מורָה ולא מורֶה). ביחד עם ההכרה של הצורך, לדבר על האפשרות של פגיעה וזילות של המיניות על ידי פריצת המסגרות (ואופן שיחה זאת צריכה להיות שווה לבנים ולבנות) ומכאן לחשיבות של שמירת מסגרת חיי הנישואין.

סבורני שחינוך כזה יהיה מכבד גם את הנער וגם את הנערה בעודם רווקים, אך בין השאר יתרום למימוש בריא של החשק המיני של האישה במסגרת חיי הנישואין.

#Trends #זוגיות