אין אמא דתייה שלא מכירה את הסיטואציה הבאה:

ערב טבילה, את צריכה לצאת מהבית,

הילדים או המתבגרים עדיין ערים.

את בלחץ אטומי, צריכה להספיק להשכיב את הילדים,

לארגן קצת את הבית, להשיב למייל דחוף, לארגן את עצמך,

ובעיקר לתכנן לפרטי פרטים את מבצע ההסתננות מהבית,

מבצע שלא היה מבייש יחידת מסתערבים מובחרת.

אם את גרה בישוב קטן, מצטרפות גם חששות ממפגש עם השכנה,

או החשש העיקרי, שבדיוק בדרך למקווה הגברים יצאו מהתפילה או מהדף היומי...

הלחץ, ההסתרה, וחששות לא תורמים (בלשון המעטה)

לחיבור לגוף, למוכנות הנפשית ולרוגע והשלווה

שאמורים להתלוות למפגש המחודש בין אישה לבן- זוגה.

ליל טבילה הוא עניין אישי, אינטימי ופרטי שהצניעות יפה לו,

אך ההסתרה, ההשתקה, ותחושת "ההתגנבות למקווה" לא יפה לו.

אז הנה כמה דברים שאפשר לשנות כדי להקל על התחושות המעיקות סביב ליל הטבילה:

1.לדבר על טהרת המשפחה בבית אין צורך ספר לילדים מתי אמא טובלת, אבל חשוב לספר שיש מצווה חשובה של "טהרת המשפחה" שגם אמא ואבא מקיימים. בהרבה סדנאות שהעברתי לנערות צעירות דתיות, היו כמה וכמה בנות שהופתעו לגלות שאמא שלהן טובלת במקווה. קרוב לוודאי שהאימהות שלהן טובלות, אך כנראה שהן שמרו את העניין יותר מדי בסוד. הנערות שלנו חשופות היום לכל המידע בעולם, אין סיבה שמצווה כ"כ חשובה תישאר מוסתרת ומושתקת. אפשר לספר שפעם בחודש אמא הולכת לטבול במקווה כדי להיטהר, שזאת מצווה גדולה שנשים יהודיות רבות לאורך ההיסטוריה שמרו עליה באדיקות. למהדרות, אפשר להוסיף גם את סיפורי הדרכת הכלות, על נשים שטבלו ברוסיה בשלג J. אין צורך להיכנס לפרטים, או לדבר על יחסי מין, ילדים וגם מתבגרים לא מתעניינים, ואפילו מדחיקים את העולם המיני של ההורים שלהם. כלה צעירה סיפרה לי, שרק כאשר עברה הדרכת כלות, היא פתאום הפנימה את העובדה שהמקווה קשור למגע ויחסי מין, למרות ששמעה מאמא שלה על מקווה ועל יחסי מין, היא לא עשתה את הקישור בין השניים.

בנוסף, מי שמרגישה בנוח לספר או לקחת את הילדה איתה למקווה, זה גם אפשרי- ובתנאי שזה יתאים לאם ולבת ולא יהיה על בסיס קבוע, כדי לשמור על הפרטיות של האם. לי זכורה חוויה נעימה בהיותי ילדה, שהלכתי עם אימי למקווה וחיכיתי לה מחוץ לחדר בזמן שטבלה. באותו זמן בדיוק הגיעה כלה לטבילה והיו במקווה שירים וריקודים וגם חילקו לי ממתקים. זה צרב בזיכרוני את המקווה כחוויה נשית, נעימה וכיפית.

2.לעשות השתדלות לשמור את העניין בפרטיות, אבל לא לגלוש להתנהגות מוזרה או כפייתית. להמציא שקרים וסיפורי סבתא, לקפוץ לשיח הקרוב אם באה מולי שכנה, להתפלל מליון פעם בדרך "שאף אחד לא יראה אותי, שאף אחד לא יראה אותי" או כל התנהגות מוזרה או כפייתית אחרת שאימצתן לעצמכן, מיותר מאוד לטעמי, ופוגעת בתחושת הרוגע והשלווה שאמורים להתלוות לאותו ערב.

אם במקרה הילדים שלכן שואלים אתכן בליל הטבילה לאן אתן הולכות, ישנן מספר תשובות אפשריות: א. "לקיים מצווה חשובה", ילד: "איזו מצווה?", "כשתגדל אסביר לך יותר או מחר אסביר לך עוד..." ב. "למקווה", ילד: "מה זה מקווה?", "מקום מיוחד שבו נשים וגברים (בנפרד) טובלים כדי להיטהר" ג. נסחו לעצמכן תשובה שמתאימה לכן, לבן הזוג, לקו החינוכי בבית, לאופי ולגיל של הילד השואל.

3.להשתמש בהומור במקרה שנתקלת בשכנה ששואלת אותך לאן את הולכת, אפשר לענות בקריצה שאת קופצת ל"שחייה לילית", או להמציא לה תשובה מצחיקה אחרת. פעם סיפרה לי שכנה בהומור ששכן שאל אותה בערב לאן היא הולכת, בלי לחשוב פעמיים היא ענתה לו : "למקווה", מאז הוא לא מעז לדבר איתה יותר...

בקיצור, נשות ישראל אני קוראת לכן להשתחרר מהלחץ ומההסתרה, זה יעשה לכן ולזוגיות שלכן טוב. מוזמנות לכתוב לי עוד רעיונות להרגעת המתח והלחץ בליל הטבילה, או רעיונות לתשובות לילדים, ואפרסם באנונימיות בבלוג הבא...

כתובת המייל - dvoramalk@gmail.com

הכותבת היא מחנכת ומדריכה למיניות בריאה.

בעלת תואר B.ed בחינוך מיוחד וסטודנטית לתואר שני M.A בייעוץ חינוכי. בוגרת מרכז יהל.

בעלת עשר שנות ניסיון בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי- עבודה בגנים, בתי-ספר, תיכונים והדרכת נוער.

מעבירה הרצאות, סדנאות להורים ובני נוער.