שו"ת : דיני הרחקות בזמן נידה

עודכן ב: ינו 24


שאלה

שלום כבוד הרב אברהם שמואל,

אני מדריך חתנים מזה זמן רב, ורציתי להתייעץ עמך על מקרה שאירע לי. הכנתי חתן דתי והוא התלהב מכך שיש זמן שיחסי אישות אסורים וראה בכך דבר חיובי. כשאמרתי לו שדיני הרחקות כוללים לא רק יחסי אישות אלא גם מגע של חיבה, הוא היה בשוק מוחלט ואמר שזה נראה לו לגמרי מוגזם. דיני הרחקות היחידים שאמרתי לו היו על הפרדת מיטות. שאלתי היא: 1. האם הייתי צריך לפרט דיני הרחקות נוספים (אני חושב שזה היה בגדר שלא לומר דבר שלא נשמע)? 2. האם יש מקום לומר לו שלפחות יש להקפיד על נידה דאורייתא ולא על "זבה" ("שבעה נקיים") על מנת שלא יזרוק הכל?

תודה רבה לרב, ושיר כח

תשובה

שלום לך ותודה רבה על השאלה החשובה.

נושא זה הוא ארוך, ואין המקום לפרט בתשובה קצרה. אבל אכתוב כמה נקודות מנחות בעבודתי החינוכית בנושא זה. יש הבדל גדול בין מי שנמצא לפניך ומי לא. חתן דתי, חילוני, מסורתי, דתל"ש, מתחזק וכד'. וכמובן, מי הכלה שאיתה הוא הולך להתחתן. עליך לנהוג בחכמה, ובעיקר להיות אמיתי עם הפונה אליך. אם הוא לא רוצה לדעת הכל, אז עליך מוטל רק לספר לו מה שהוא ביקש. כמובן אתה רשאי וחייב לומר: יותר ממה שלימדתי אותך יש בהלכה, וכשתרצה נלמד גם דברים אילו. אם החתן הגיע אליך וביקש ללמוד, עליך ללמד אותו את הכל על פי ההלכה המקובלת והמסורה לנו מדורי דורות. אין אנו רשאים להוציא דברים החוצה. ביחד עם זה, יש תמיד להניח לפניו את הבחירה החופשית מה לאמץ ומה לא. אני פותח במילים אילו: אני אלמד את כל הדינים, ואתה (בעצם אתם) תחליטו מה אתם יכולים לקיים עכשיו ומה לא. ביחד עם מסירת כל ההלכות, יש לדעת להפריד מה מהתורה, מה כתוב בגמרא ומה מנהג. עליך לומר את האמת של התורה, שזה כולל את מידרג חומרת המעשים השונים. לדוגמא: יש הבדל בין לישון במיטה ביחד, לבין למסור מיד ליד. אילו דרגות שונות לחלוטין, וצריך להסביר את זה.


ביחד עם זה, ביחס לשאלתך השנייה, אין אנו מבדילים כלל בין נדה דאורייתא לשבעה נקיים, והנה בגמרא בשבת (יג ע"א) סיפור חמור על זה: "תני דבי אליהו: מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה, ומת בחצי ימיו. והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ואמרה להם: כתיב בתורה (דברים ל) כי הוא חייך ואורך ימיך, בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה, [עמוד ב] ושימש תלמידי חכמים הרבה – מפני מה מת בחצי ימיו? ולא היה אדם מחזירה דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע. ואמרתי לה: בתי, בימי נדותך מה הוא אצלך? אמרה לי: חס ושלום, אפילו באצבע קטנה לא נגע בי. – בימי לבוניך מהו אצלך? – אכל עמי, ושתה עמי, וישן עמי בקירוב בשר, ולא עלתה דעתו על דבר אחר. ואמרתי לה: ברוך המקום שהרגו, שלא נשא פנים לתורה, שהרי אמרה תורה (ויקרא יח) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב.

במילים אחרות: אין אנו מבדילים בין ימי הטומאה כלל.

חשוב מאד להדגיש את הרגישות של האיש כלפי האישה בדינים אילו.

חתן המקפיד על מסירה מיד ליד, צריך לשים לב שבפני אנשים הוא לא עושה את זה בצורה שמישהו אחר יוכל להבחין בכך, גם בני משפחה קרובה. לגבי הסברת העניין והטעם של ההרחקות. זהו הסבר ארוך שאני חושש שלא אוכל לפרט בצורה טובה בתשובה קצרה, אך אעיר על נקודה אחת. בכל ספרי ההדרכה על טהרת המשפחה מעלים על נס את הפלא של ההרחקות וכמה זה נפלא לחידוש הזוגיות. אני מצטט טעם זה אך ביחד עם "אזהרת משתמש". יש זוגות שתקופה זו היא כל כך קשה שזה מפיל אותם. יש נשים (ואולי גם גברים) שלא יכולים לעבור בבת אחת מ"הכל אסור" לקיום מיידי של יחסי אישות והמעבר מאד קשה. יש גברים שתקופה זו מפילה אותם בחטאים, ועוד ועוד. אני מסביר לחתן שאני מקיים את ההלכה כי כך ציוו אותנו חכמים, גם אם קשה או אני לא מבין. ביחד עם זה, יש גם טעמים והסברים שחלקם נכונים לזוגות מסויימים וחלקם לא. וכמובן, יש זוגות שאכן תקופת ההרחקה והרגיעה ממגע גופני עושה להם את כל הטוב שבעולם. צריך לבוא אל הזוגות בענווה, ולא בהטפה, ובכך להאהיב את מנהגי עם ישראל על כולנו.

בהצלחה בהמשך הדרך,

אברהם שמואל


הסדרה הטבעית של ואהבתם

 

לחיזוק החשק

והתפקודיות

המינית

בקרוב יהיו כאן פוסטים ששווה לחכות להם!
שווה להמשיך ולעקוב...

הרשמו וקבלו אחת לחודש את הירחון עם המאמרים החדשים