שו"ת : האם מותר לקרוא ספרות ארוטית
עודכן: 24 בינו׳ 2021
שאלה
שלום הרב אברהם שמואל,
בספרך בפרק על החשיבות בגיוון בחיי האישות, אחת ההמלצות היא קריאה בספרות ארוטית.
המלצה זו העלתה בי שאלות רבות.
היכן הגבול? מהו הקו האדום?
ישנם רבים שכתוצאה שהתרבות המערבית המודרנית המעורבבת טוב ברע יפרשו ממנה לגמרי, אבל מנגד רבים אחרים חפצים לברור אוכל מתוך פסולת ולהשתמש בטוב ממנה וגם ישנם רבים שלכל הפחות במסגרת הזוגיות והאינטימיות ישתמשו בה ברמה כזו או אחרת.
להלן שאלותיי בפרוטרוט:
האם אין בקריאת ספרות ארוטית משום חשש דתי והלכתי של ניבול פה או גרימת הרהורי עבירה?
ולאיזה סגנון ספרי רומן התכוונת כי יש בהם סגנונות רבים? והאם ישנו מקום היכן למתוח קו אדום?
בברכה רבה
ורוב תודות
תשובה
שלום!
שאלותיך הן חשובות וכבדות משקל ואני מקווה שיהיה בכוחי הדל להשיב, לברר (תרתי משמע) ולהניח במקצת את דעתך. אך איני בטוח שכך כיון שבהרבה דברים מעין אלו, אין שולחן ערוך מסודר, ויש דברים שהגבול בהם אפור, ומשתנים מאיש לרעהו.
הכי קל עבורי היה לאסור את הכל, ואז יכתבו עלי כמה אני טהור וקדוש. אני לא מבקש את זה, ואני שם את נפשי בכפי כאשר אני כותב על נושאים מעין אילו שנדרשתי אליהם כאן. אני יודע שיהיו נשמות טובות וטהורות שיקטרגו למקרא התשובה להלן. אך אני כותב למי ששואל ולמי שזקוק לזה. אם יש זוג שכל ימיו ולילותיו הם בין רש"י לתוספות בגמרא ושאלות אילו לא היוו בשבילו מקום לדיון כלל – דבריי אינם מכוונים אליו ועדיף שלא יקרא אותם.
לפני שאענה בצורה פרטנית אניח לפניך 4 הנחות שלי:
1. אנו חיים בדור עם הרבה יותר מודעות וגם עם הרבה יותר בקשה לאהבה. אם בדורות עברו, המצב הרומנטי בין בעל ואישה לא היה עניין כלל. האיש דרש וגם קיבל כבוד מאשתו, האישה קיבלה פרנסה מבעלה ופחות או יותר בזה הסתפקו (בא לידי ביטוי בצורה יפה בספר ובסרט "כנר על הגג). היום, בכל המגזרים, לא מסתפקים בזה. אנו רוצים לאהוב בצורה רומנטית את האישה שלנו, והיא דורשת כך מבעלה. אין אני רואה בכך פחיתות כלל וכלל, וכבר כתב הרמב"ם שאת אהבת ה' נלמד מאהבת אישה, ללמדך שראוי כך לאהוב ואין זה פחיתות. ישנם עוד מקורות רבים כאלו, ועוד יותר רבים בקבלה, אבל כאן מקום להאריך.
2. אנו חיים בדור של פיתויים זמינים ובחירה חופשית לגמרי. תמיד היה יצר הרע, והוא מעולם לא יצא לחופשה, אבל ה"זמינות" של היצה"ר הוא מה שהשתנה בדורינו. ועל כן, יש צורך להשקיע הרבה יותר בבית, כדי שלא להתפתות בחוץ. על פי זה, סבורני שיש מקום להקל, להתיר דברים רבים שיגבירו את האהבה ואת התשוקה בין בני הזוג, כדי שלא תהיה תשוקה לדברים בחוץ. הלוואי שכל חטאינו בדברים אילו יהיו ביננו לבין נשותינו, ולא בהרהורים על נשים בחוץ וכד'. כמובן, כמו בכל דבר, גם בזה יש גבולות, וננסה להבהיר בהמשך. בנוסף לכך, להתגרש כבר מזמן לא נחשב צרעת, ואצל רבות ורבים זה תמיד אופציה.
3. בשנים עברו, לא מזמן, זוגות חיו ביחד יחסית שנים מעטות כגון באירופה במאה ה – 16-17, עקב תמותה, מגפות, תוחלת חיים נמוכה ועוד. היום מצופה מזוגות לחיות ביחד עשרות בשנים. טבע העולם הוא שהריגוש, התשוקה, החידוש פוחת עם השנים, והזוגות צריכים לעמול יותר קשה כדי לשמור על הקשר הזוגי.
4. אינו דומה העשרה והנאה זוגית גרידא לבין מצב שיש מצוקה לאיש או לאישה, ואז רבו ההיתרים בבחינת רפואה שדוחה הברה דברים של תורה.
קריאה בספרי רומן או ספרות ארוטית
קריאה בספרי רומן נאסרה בגמ' ובשולחן עורך בתור דברים המעוררים חשק. השולחן ערוך בהלכות שבת סי' ש"ז סעיף ט"ז כתב את הדברים הבאים:
"מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים".
באותו סימן אוסרים האחרונים גם ללכת לתיאטרון, קרקס ומופעי קוסמות. וכן השולחן ערוך אוסר כל קריאה בספרי חול בשבת חוץ מדברי תורה.
ההקשר הכללי קריטי בתשובה זו. אם החברה שאתה חי בה, לא הולך, לא לקולנוע, לא לתיאטרון, לא לקרקס וכד', אז יש מקום לאסור כל קריאה של ספרים מעין אלו. אבל המציאות בחברה הדתית היום היא אחרת. רוב הציבור צורך תרבות זו או אחרת. משתדלים ללכת לאירועי תרבות שאין בהם בעיות הלכתיות, אבל הרבה נכשלים בזה. הרבה מאד רבנים מתמודדים עם השאלה של מה עושה הציבור בזמנו הפנוי, ואחד הרבנים המפורסמים כתב על זה ספר שלם. אנחנו חיים חיי רווחה. אנשים כבר לא חייבים לעבוד יומם ולילה כדי להתפרנס אלא יש הרבה זמן פנוי, ורוב האנשים לא מסוגלים לקיים בעצמם "והגית בו יומם ולילה". ולכן יש לתת את הדעת על תרבות הפנאי.
הלוואי שהיו לנו מספיק יוצרים בעלי יראת שמים שיידעו ליצוק תוכן חיובי לתוך כלים של תרבות עכשווית.
שאלה זו היא דומה לשאלת קריאת עיתונים בשבת. אם תחפש, רוב ספרי השותי"ם אוסרים קריאת עיתון בשבת, ובכל זאת בכל בית, גם של יראים ושלמים, יש עיתונים ובני המשפחה קוראים בהם בשבת. במילים אחרות: התנאים השתנו, ואי אפשר לאסור את הכל. עבורי אישית, אני מעולם לא קונה עיתון לשבת כיון שאני לא מספיק לקרוא. אבל, עבור בני משפחתי כשהם בבית, יש עיתון לפי בקשתם.
באותו סימן בשולחן ערוך, כותב הבאר היטב שיש יוצא מן הכלל לגבי ספרי חולין:
"ואין בכלל זה יוסיפון וספר יוחסין ודברי הימים של ר"י כהן שמהם ילמדו דברי מוסר ויראה וכן שבט יהודה".
במילים אחרות: יש הבדל בכוונה של הקורא ואף בתוכן. על אף שאילו דברי חול: מתיר הבאה"ט לקרוא בהם כיון שאפשר להפיק מהם דברים חיוביים ליראה ומוסר.
ומכאן אני מגיע לשאלה ולכוונה:
אם המטרה של קריאה בספרי רומנים הם גירוי היצר, הרי זה אסור. אם המטרה היא לעורר את התשוקה בין בני הזוג, בין מצד האישה ובין מצד הבעל, הרי המטרה היא טובה.
וכך כותב הר"י עמדין בסידורו בית יעקב" בפרק "מוסך השבת – חדר המיטות – מיטות כסף:
"וכן צריך שיהא מיישב דעת אשתו ומשמחה ומכינה ומסעדה בדברים המשמחים את הלב כדי שתשיג את התאוה אליו, וזה יהיה ניכר בנשימתה ובעיניה... וכאשר תהיה היא גם כן מוסכמת למחשבות טהורות וזכות כמוהו, אז יהיו שניהם אחדים בדבר המצוה ותתקשר מחשבתם כאחד ויולידו כן כפי הצורה הטהורה שציירו".
הר"י עמדין כותב על החשיבות של עוררות התשוקה בין בני הזוג, ובעיקר לאישה, ועל כן, אם זו המטרה של קריאה בספרות זו, אזי יש מקום להתיר.
אניי מסייג את זה בגבולות הבאים:
לקרוא תמיד ביחד, בזמן שהאישה מותרת.
אסור לגבר לקרוא לבד בגלל הרהורים אסורים ואיסור שז"ל.
כיון שאין איסור גירוי עצמי חל על האישה (בהזדמנות אחרת אתייחס לזה מבחינה הלכתית וטיפולית), וכיון שנשים רבות דווקא מתעוררות על ידי הדימיון והמחשבה יותר מאשר הגבר, לאישה מותר לקרוא לבד ( יש בדבר הזה סייגים שלא נוגעים לתשובה זו), כאשר המטרה היא שוב לגרום ליתר קירבה ותשוקה לבעל.
מה הגבולות של מה מותר לקרוא ומה אסור? שאלה טובה המשתנה בין זוג לזוג ואדם ואדם. יש דברים שיש בהם תיאורים מיניים מפורטים וזה דוחה אנשים מסויימים אך יש אנשים שזקוקים דווקא לזה. יש סיפורים רומנטיים תמימים שפועלים את פעולתם עבור נשים או גברים, ואין צורך להגיע לספרים שמתארים מעשים מיניים מפורטים.
הכלל בדברים אילו הם: שאדם ישתדל לעמוד לנוכח עצמו ולבדוק האם עצת היצר גרידא מדברת מגרונו או עצת היצר הטוב. אם הגבר או האישה מרגישים שזה מוביל אותם למקומות לא טהורים ולא נקיים, אז צריכים להיות גיבורים ולהפסיק.
מבחינת תועלת או נזק:
מטפלים מיניים וספרי הדרכה רבים ממליצים על קריאה בספרי רומן או בספרות ארוטית שיכולים לגרום לקירבה בין בני הזוג. זה מאד תלוי ברצון ובפתיחות של בני הזוג לדברים אילו. מצד שני, יכול להיות גם נזק. איש או אישה שמעולם לא קראו ספרות כזאת, הקריאה בה עלולה לגרום להם לחשוב שמשהו לא טוב בזוגיות שלהם, והם ירצו לחפש את הריגוש המתואר בספר בחוץ. לכן בכל דבר שאנו עושים ובכל החלטה יש סיכוי וסיכון. גם לא לעשות כלום זה סיכון של התייבשות הזוגיות והמשיכה. ועל כן צריכים לשקול טוב מה עושים. יש להבין שספרים רבים הם פנטזיה, שמציאות החיים הם אחרים לחלוטין, ויש לנו לחפש את האושר שלנו בתוך הזוגיות ולא מחוצה לה.
מילה כללית על ספרות: מה שמושך אותנו לסיפורים, סרטים וכד' – זה הטרגדיה האנושית. כלומר סיפור עם אתגרים וקשיים. זה מה שהופך אותנו ל"אנושיים". סיפורים על זוג שהתחתן וחי את חייו בהוגנות ובישרות ומעולם הוא לא הרים את קולו על אשתו וכד'- לא מעניין אף אחד. ולכן, כל הספרות בנויה על טרגדיות ואתגרים, כגון רומיאו וג'ולייט. אם נקרא רק סיפורי אהבה המתאימים לילדים בכיתה ג', ממילא לא תקרא וגם זה לא יועיל.
לכן מבחינה ספרותית, זה מה שאנו קוראים באופן כללי. אך הזוג חייב לשים לב: אם הוא מרגיש שזה מטמא אותם – אז אסור ממש.
יש לדעת שהשולחן ערוך לא הקיף את כל הפרטים של חייו של כל אדם פרטי, כי אי אפשר שייכתב שולחן ערוך נפרד לכל אדם. אלא יש כללי הלכה ופרטיהם, ומהם אנו צריכים ללמוד לכל המצבים של כל אדם, ועל כל זה יש גם הרבה תורה שבע"פ שאי אפשר לכתוב. לכן, מה שעניתי במכתבי זה הם יותר כללים ולא תשובה מפורטת על כל צעד ושעל.
שיטתי בכלל היא להשאיר את האחריות בידיו של האדם לגבי החלטותיו. זו המשמעות האמיתית של הבחירה החופשית שהיא יסוד האדם בעולם הזה. את\ה, ולא אני ולא הרב שלך, יכולים להחליט בשבילך. וגם אם כן, האחריות בכל מקרה חלה עליך, כיון שאת\ה אדם שנבראת עם שיקול דעת ובחירה חופשית. ולכן, בחלק מהדברים תצטרכו להחליט לבד.
דבריי מיועדים לזוגות המחויבים להלכה לחלוטין אבל מצד שני חפצים הם לשלב מתרבות הבילוי בת זמנינו כל מה שאפשר בגבול המותר (כל שזה אינו נוגד את מוסר האנושי הערכי והזוגי).
אני מקווה שבדבריי יש בהם כדי להאיר את המבוך של ההליכה בסוגיות אילו. אין בדבריי דברים ברורים וחותכים וכפי שכתבתי כמה פעמים לעיל, מי שאינו זקוק לספרות זו, ולא נדרש לכך, עדיף שלא ייכנס לסוגיה זו.
בברכה,
אברהם שמואל
