קיום יחסים בעת צרה. נכתב במיוחד להתמודדות עם ההגבלות תחת איום וירוס הקורונה

שאלה:

האם מותר לקיים יחסים בימים אלו של בידוד והחשש מווירוס הקורונה?

מצאתי בספרו של הרב מרדכי אליהו את הדברים הבאים: אין לאשם לשמש מטתו בזמן שהציבור שרוי בצער, מלחמה, רעב וכד' אע"פ שהוא אינו נפגע ישירות מכך" (דרכי טהרה עמ' ריג). האם המצב שלנו מוגדר צער כזה ואסור לקיים יחסי אישות?

תשובה:

הגמרא במסכת תענית י"א. אומרת את הדבר הבא:

אמר ריש לקיש באסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון שנאמר (בראשית מא, נ) וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. תנא חסוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון.

הגמרא אוסרת קיום יחסים למי שכבר קיים מצוות פרו ורבו בשנות רעב. היא לא דיברה שם על צרות אחרות, אך ניתן להבין את זה מדברי רש"י במקום:

"דצריך אדם לנהוג צער בעצמו."

כלומר, אם יש צער, גם אדם צריך לנהוג כך בעצמו אף אם הוא עצמו לא בצער. הוא צריך להרגיש בצרת הציבור ולבטא את זה בהתנהגות שלו כמו שאומרת הגמרא שם בהמשך:

בזמן שהצבור שרוי בצער, אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי... אלא יצער אדם עם הצבור שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור שנאמר: (שמות יז, יב) וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, וכי לא היה לו למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליה? אלא כך אמר משה: הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער, וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור.

משה רבינו לא נלחם הוא עצמו כנגד עמלק. אבל כיון שעם ישראל היה בצער והוא הרים את ידיו כדי לעזור להם, הוא ישב על סלע ולא על מושב נוח. אדם צריך להרגיש את צרת הציבור ולא לומר שלום עלייך נפשי ואני אמשיך כהרגלי. אך אם נשים לב, הגמרא דיברה רק על שנת רעבון וכך כתבו הטור והשולחן ערוך.

התוספות במקום (ד"ה אסור) כתבו שאיסור זה שלא לשמש בשני רעבון נאמר רק למי שרוצה לנהוג עצמו בחסידות ולא לשאר בני אדם. אולי זה המקור לשולחן ערוך (סי' תקע"ד סעי' ד') שאמנם אוסר לשמש מטתו בשני רעבון אבל מתיר בליל טבילה ולמי שאין לו בנים. המגן אברהם חלק עליו במקום וכתב שאין מקור לדברי השו"ע שמתיר לשמש בליל טבילה. אבל כיון שיש מצווה לשמש בליל טבילה, והתוס' אומרים שהאיסור חל רק כמנהג חסידות לכן השו"ע התיר בליל טבילה (עיין ט"ז שם ס"ק ב').

בשערי תשובה כתב שהאיסור נוהג גם בשאר צרות ולא רק בשני רעבון אך מצד שני הוא מסיים את דבריו כך:

"כיון שהוא ממדות חסידות אפשר במקום חשש שאם לא ישמש יבוא לדבר עבירה או הוא או אשתו אם משתוקקת אליו אפשר דמותר לשמש".

לפי דבריו, אם אשתו משתוקקת אליו או שהוא עלול להגיע לדבר עבירה, מותר לשמש כיון שזה אסור רק ממידת חסידות.

אם כן, נמצאנו למדים את הדבר הבא: יש פוסקים האוסרים לשמש את המיטה בשני רעבון. יש שהרחיבו את האיסור גם לצרות נוספות. יש שכתבו שזה אסור רק ממידת חסידות וזה לא חל לחשוכי בנים. לגבי ליל טבילה – השו"ע מתיר ואף חובה לקיים יחסים והמגן אברהם אוסר.

הלכה למעשה לימינו: כל אדם צריך להרגיש בעצמו בצרת הציבור וזה צריך לבוא לידי ביטוי בשינוי ההתנהגות והתפילות שלו.

לגבי קיום יחסים, כיון שיש בזה מחלוקת באיסור דרבנן, נראה לענ"ד שזה לא נכון לא לקיים יחסים בכלל כיון שזה עלול לעלות בשלום בית של הזוג כפי שכתבו הפוסקים. ומצד שני יש עת צרה ולכן ראוי למעט או לשנות את מנהגם ביחסי אישות. אם נהגו לקיים יחסים פעמיים בשבוע, אז יקיימו רק פעם אחת. אם נהגו להאריך, יש מקום לקצר. יש מקום להתמקד בהנאה של בן\בת הזוג ופחות בהנאת עצמו ועל ידי כך הוא ממעט מהנאתו על מנת לשתף את עצמו בצרת הציבור.

מצד שני, עקב הלחץ והבדידות שאנשים מרגישים בימים אלו: יש להרבות במחמאות ובדברי שבח וחיזוק לבן\בת הזוג. תנו חיבוק ארוך אחד לשני, חבקו את הילדים, הרבו במגע עם מי שמותר על למנת לכפר על החוסר ועל החובה של שמירת מרחק ממי שאסור [על פי הנחיות משרד הבריאות].

יש הרבה דרכים לבטא את אהבתנו אחד לשני והשינוי הנכפה עלינו יכול ללמד אותם דרכים אלו.

יהי רצון שה' יוציאנו מצרה זו לאור גדול בזכות התפילות שיצאו מציון לכל העולם!

בברכה,

רפי אוסטרוף

---

הכותב, הרב רפי אוסטרוף, מחנך למיניות חיובית. בוגר ישיבות מרכז הרב והר עציון ומוסמך לרבנות על ידי הרבנים הראשיים לישראל.

מחבר הספר "לדעת לאהוב" אשר פורסם בעבר כ"אברהם שמואל" מסיבות המפורטות בהקדמת המהדורה השישית של הספר.